עייפות החומר
אחרי הרבה מחשבות על מהות החיים הגעתי למסקנה שתמצית הקיום, היא הכמיהה לישון, כמיהה שמשום מה קיימת רק כשאני בכל מקום בעולם (עבודה, סופר, רכב, סלון) אבל לא במיטה. מת לישון אבל שינה כמו אופק מתרחקת כשמתקרבים וכמו אהבה כשהיא באה, שום דבר לא יעזור. |
כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ללבוש נעליים
בלי מילים:
| |
אריק מלך ישראל
בהסתכן בפלצנות שיש בהסקת מסקנות חברתיות מתוכנית ריאליטי, יש משהו משמח בזכייתו של אריק אלפר בהשרדות 2.
איכשהו נוצר בשנים האחרונות בון-טון ישראלי מעצבן, שמי שראוי להיות שורד, הוא אדם "ראוי", בעל "ערכים" שנוהג "ביושר", שמשמש דוגמא לילדים ומשקף בגאון את הציבוריות הישראלית.
אבל מי שבאמת מסתכל על הישראליות הישראלית, זו שעוצבה כך בכוונת מכוון וזו שהתפתחה מעצמה, אנחנו תמיד היינו (ולו בעיני עצמנו) קטנים בגופנו ובעוצמתנו הפיזית וחזקים ברוחנו ובכוח מחשבתנו.
מיתוס הגבורה היהודי/ישראלי היה מאז ומעולם ניצחון החלש על החזק פיזית (דוד מול גוליית) ובעיקר נצחון השקר על הכוח: "גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כוח, כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ" (משלי כד' ה'-ו').
אז איך קרה שלנצח בכוח המוח ולנצח באמצעות תחבולות, נהיה דבר פסול? ואיך קרה שאנחנו מעדיפים את החזק על פני החכם?
מה שקרה הוא שבתווך התפחתה ישראליות שמיוצגת היטב על ידי מירית, מעין שילוב של ערכי משפחה-ניו אייג'-מסורת-תמימות מעושה. מישהי שהכי חשוב לה לחייך ולהזכר במשפחה ובעזרת השם וכל שאר הדברים, כמו לחשוב, לקחת את גורלך בידיך ולתכנן הם ערכים פסולים. כמובן שבדרך היא הדיחה בקולותיה לא פחות אנשים מאריק. היא רק לא תכננה ולא זממה, היא פשוט נגררה, נקלעה לסיטואציה. זה לא שמירית לא תקעה מעולם סכין בגב, היא מעולם לא עמדה בסיטואציה שבה היא החזיקה את הסכין.
אני בספק אם מישהו מאיתנו (לרבות יוצא השייטת איתי, שנורא נעלב מתקיעת הסכין בגב) חושב שזוהי "ישראליות", לטוב ולרע.
להיות ישראלי תמיד היה (בכביש, בתור בבנק, במלחמה, בפוליטיקה) לא להיות תמים, לגנוב בקטנה, לשקר בקטנה ולנצח בגדול.
| |
סטאר טרק.
p { margin: 0px; } אני לא חובב גדול של מדע בדיוני. לפחות בהגדרה, ספרי מדע בדיוני אף לא משכו אותי בצורה יוצאת דופן (אבל כשקראתי נהנתי) ואף פעם לא הייתי צופה אדוק של סדרות מדע בדיוני (אבל מד"ר הו נהנתי ובתור ילד הייתי צופה, חצי בהנאה חצי בשעמום, בפרקי מסע בין כוכבים המקורי ואח"כ גם אהבתי את הסדרה עם ז'אן לוק פיקארד). כמובן שאהבתי את חרבות האור של מלחמת הכוכבים (אבל נרדמתי בהצגה הכפולה בסרט האיפריה מכה שנית) לאחרונה נהנתי מאוד מגיבורים.
אפשר לומר עלי שאני מחבב את הז'אנר אבל הוא לא הבחירה הראשונה שלי.
למרות כל מה שכתבתי למעלה, בכל זאת, דמויות של סטאר טרק נחרתו בתודעה שלי וראש וראשון בהם הוא ספוק, עם האוזניים המחודדות, ספק חייזר ספק אנושי,
אתמול ראינו את הסרט סטאר טרק, אני אמנע מכל ספויילר ורק אגיד שבניגוד למה שציפיתי, זה גם היה סרט מרגש שבו זכרונות העבר פוגשים את העתיד ואני ממליץ בחום לכל מי שאי שם בסבנטיז או באייטיז ראה את קירק, ספוק, סולו, ד"ר מקוי והיה רוצה להגיד את המשפט האולטימטיבי: Beam me up, Scotty! רוצו (או שגרו את עצמכם) לסרט.לקטע המלא...
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
