עייפות החומר

באמת מהמשפטים המטומטמים שהוצאתי מהפה.

מרמרי מעיף כמות גדולה של חול (חצץ, זה חול זה?) מהארגז שלו, אני מנקה מסביב לארגז ואומר לו בקול:

 "תגיד אתה חושב שהחול שלך גדל על העצים?"

הגיע לי המבט המזלזל שהוא נתן לי.

מעבר לאי ההגיון הטבוע, שאני אזכיר שאני מדבר לחתול שלי? (או שמא אני הבעלים שלו...)

זה לא שהוא הפסיק להכאיב לי.

ה לא שהוא הפסיק להתנפל עלי כשאני מדבר בטלפון.

זה לא שהוא הפסיק להפריע לנגן.

זה לא שהוא הפסיק לפזר דברים או להפיל דברים.

והוא עדיין הורס את הספות לא משנה מה אני אגיד.

אבל הוא נהיה נשמה.

הוא נמרח עלי ורוצה להיצמד אלי.

ואם גירשתי אותו חמש פעמים כי אני מנגן, אז הוא ישב בצד.

ובבוקר הוא נפרד ממני יפה ולא מתעקש יותר מדי לבוא איתי.

וכשאני יושב מול הטלווזיה, הוא שם ראש על הכתף שלי ולפעמים נושך בחיבה את המשקפיים.

והוא מתכרבל איתי מתחת לשמיכה מול הטלווזיה.

והוא מתנהג ממש יפה וגם אני ממש משתדל.

אולי בסוף זה יסתדר בינינו.

ובכלל הוא חתול מקסים.

___________

עדכון 7.2.05

7 חתכים בידיים מדממים ממש (את אלו שלא אני לא סופר).

אני והוא סיימנו.

זהו.

אתמול, מרמרי עומד על המחשב ומיילל בקולי קולות, ומיילל ומיילללללל ומייללללללללללללללללללללללללללללל ומיילללללללללללללללללללללללללללל.

"תצעק", אמרתי לו, "זה טוב לריאות". השתתק.

חצי שעה אח"כ שוב, מייללל ומייללל.

"יותר חזק, שהשכנים ישמעו", אמרתי. השתתק במן יללת אכזבה.

אח"כ דיברתי עם צב והסכמנו שיש סוגים של חתולים פולנים.

יש את הזן שיושב, שני מטר ממך ומביט בך במבט שאי אפשר להתעלם ממנו ושכולו אומר: "לא, לא אני אשב לי פה בשקט, אני מסתדר, לא אל תפנק אותי..." וכשאתה קורא להם הם מתמתחים באיטיות כמו אומרים: "בסדר, אני בא, אבל פעם קודמת שהתיישבתי עליך קמת אחרי דקה..."

לעומתם יש זן שני של פולנים, פולני ה- "אני לא אתן לך את העונג":

"אין שום קשר בין זה שאני מחטט בזבל לזה שלא נתת לי אוכל"

או

"אני מפיל דברים ממדפים כי אני רוצה! לא כי אין לי צעצועים".

מצד שני חתולים נועדו להיות פולנים.

גם כשהם יושבים לבד בחושך, הם רואים הכל!