עייפות החומר

שנות השישים כמעט ותמו, שנות השיבעים בפתח והנה לפניכם הנשיא החדש:

ריצ'ארד מ. ניקסון.

שנות השבעים הביאו איתן סטייל חדש גבירותי ורבותי, ג'ל בשיער (או שמא גריז? יאק!) הנשיא מחייך! ולא סתם מחייך שינייו בוהקות בלובן *טינג* ובל נשכח את הסנטר העקום, שלכאורה עובד כנגדו, אבל דיס איז דה סבנטיז! סנטרים עקומים זה באופנה, שפיגלר כבש במקסיקו! מליאניאק עוד עשה משהו בכדורסל חוץ מלדבר!

 אבל עד מהרה האמריקאים הבינו שמהאיש הזה אי אפשר אפילו לקנות מכונית משומשת ולמה מכונית משומשת אם אפשר חדשה? מיהרו ובחרו ב:

ג'רלד ר. פורד

לפורד כמו שניתן לראות בתמונה יש את כל השאראם, של ליין-באקר בפובטובול, שגמר קולג' במלגת הספורטאים שלו ובעיקר השתכר במסיבות אחווה (שניה לאחר הצילום הוא גם תקע גרעפס) פלא שאשתו יצאה ככה.

מיהרו האמריקאים ובחרו את אשתו של ג'רלד פורד, הלו הוא:

ג'ימי קרטר

האין הוא נראה כאישה דרומית שהולבשה בחליפה?

או שמא לסבית בחליפה?

ג'ימי ג'ימי ג'ימי, מה זה הצבע הזה?

ומותר לשאול לאן בדיוק אתה שולח את יד ימין שלך? צילום נשיאותי ג'ימי, תתאפק.

קרטר לא יכול היה להתאפק ופרש לעסקי הטלווזיה:

ואם ננסי-בוי הצטרף לעסקי הטלוויזיה הרי מיד ננסי, גררה את בעלה שפרש מעסקי הבידור וכך נבחר הנשיא:

רונלד רייגן

גם רייגן נושא עימו מראה מצוחצח, איזו יציבה איזו אלגנטיות, רק מה קצת מבוגר. אבל איטס דה אייטיז בייבי, ראשי משפחה מבוגרים זה נורא אין, ראו למשל גייק מדאלאס או בלייק מדיינסטי. בקיצור חזרנו לימי המראה העשיר, הנוצץ והמכובד.

לא להרבה זמן, כי אחרי שתי קדנציות הגיע:

ג'ורג' בוש

גבירותי ורבותי קבלו את המקבילה האמריקאית למישה ארנס. כפי שניתן לראות בתמונה ג'ורג' בוש נראה מופתע מאוד, אחרי שמונה שנים שבהם התחבא מאחורי רונלד, הוא פתאום מוצא את עצמו לבד בבית הלבן. מישה לקח לחיים, לא מתחבאים מאחורי גמדים עם שפם.

נקסט איז:

ויליאם ג. קלינטון

אחחחח.... אין ספק זה המראה הנכון לניינטיז. קודם כל המאפיין הנכון ביותר לנייטיז, הרטרו. המון שיער, נשיא צעיר, באק טו דה קנדי דייז. בילי-בוי ניסה גם הוא ללכת בתמונה על אפקט העין הנפוחה, אך לשווא, הילארי הרי התמחתה בלהרביץ בלי סימנים.

רק העניבה העקומה מעידה שמישהו כאן התלבש בחופזה.

ולבסוף הגיע ג'ורג' בוש הבן.

נראה כאן בתמונה מספר סיום המחזור של בית הספר התיכון, צעיר רענן, חיובי. אין ספק שהתמונה נלקחה מהתקופה שבה הוא עדיין נטל סמים ושתה אלכהול.

אי אפשר, פשוט אי אפשר לסיים את המסע אחר המכובודות הנשיאותית בג'ורג'י ולכן נננסה להמר על הנשיא הבא.

כל הסקרים צופים כי זה יהיה הסנטור הדמוקרטי ג'ון קרי.

לקרי יש את כל הסיכויים, ראשית שנות האלפיים מתאפיינות ברטרו לשנות השבעים וכאמור, מה יותר סבנטיז מסנטר גדול ועקום?

שנית, אמרנו סבנטיז זה הרבה גלאם וגולדן בויז, וקרי בלי עין הרע מרוויח פעמיים.

פעם מצד אחיו הבדרן האלמוני

ופעם שניה, וזו רבותי כבר חשיפה בינלאומית, נגלה כאן שקרי עצמו היה כוכב טלווזיה לא קטן, הלוא הוא ה....

פונז!

בהצלחה, וגוד בלס אמריקה.

במסענו אחר המכובדות הגענו לשנת 1933, ולנשיא שהוא סמל למכובדות אמריקאית קבלו גבירותי ורבותי את:

פרנקלין ד. רוזוולט

שימו לאיזון הדק והעדין שבין הקשיחות לרוך, שבין המנהיגות לעמך, כולו אומר ברור לכם שאני איש רציני ואיכותי, אבל הנה תראו באתי לעבוד ולכן העניבה שלי מקומטת.

בתמונה הבאה רוזוולט מופיע עם שני "חברים"

שימו לב ליציבה,  לחיליפת הפסים המהודרת (סנדרה, מאמי, לא להתעלף!) לתחימת הגבולות הברורה שידו השמאלית מבצעת מול צ'רצ'יל ולהסתייגות הכמעט בלתי מורגשת של ידו הימנית מסטאלין ורק הפנים מסגירות את מה שעובר באמת בראשו ("מה זה הריח הזה? סטאלין שוב לא התקלח?")

אבל פרנקלין מת ואת מקומו תפס הישר מהסתדרות הפקידים:

הארי ס. טרומן

כפי שניתן לראות המדובר באיש עם שאראם של מנהל מחלקת הלוואות בסניף בנק המזרחי בנברסקה (מכיוון שבחירתו היתה כה פתאומית אנחנו רואים אותו בתמונה בחדר צדדי בבית  הלבן לשם נשלח בטעות על ידי מזכירתו של רוזוולט שסברה שהוא האיש שנשלח מחברת כוח האדם לעשות תיוקים)

אבל גם טרומן צמח ופרח ורכש חברים:

[כאן בתמונה בסיום המו"מ על עיסקת החבילה במשק, משמאל נשיא איגוד התעשיינים ומימין יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ].

זוכרים מה אמרנו, אחרי כל חנון מגיע ההפך, קבלו בדום מתוח והקשב את הגנרל:

דוויט ד. איינזהאואר

איזה קשוח. איפה הפקיד טרומן, איפה רוזוולט המלטף? איזה מלטף איזה ?!? כאן בתמונה אתם רואים את אייזנאהואר (המפקד בשבילכם) מזמין את ראש לשכתו לשיחת בירור קצרה שבסיומה הוא יחבוט בישבנו באמצעות מחבט קריקט שטוח, כשלאחר כל חבטה הוא יצעק: "טנקיו מיי איי האב אנדר סיר!!!"

נו אז אחרי הגנרל הקשוח צריך לבוא ההפך הגמור, קבלו את נער השעשועים של המשפחה הכי מפורסמת והכי לא-מתפקדת:

ג'ון פ. קנדי

והאיש הזה הוא תעלומה, הוא הרי אמור להיות גבר נאה, לא? אז מה זאת התמונה הזו? למה הוא נראה כאן כמו קיקלופ? איך זה שהגבר שכל נשות אמריקה פינטזו עליו נראה ככה? התשובה היא כמובן שגם בלילה לפני התמונה הוא השתכר, והלך מכות עם ג'ו דימאג'יו על מרלין מונרו ומכאן הפנס בעין שמאל (ימין שלנו).

זה או זה או שככה הוא נראה אחרי הירי בדאלאס ואז לצוות המאפרים של "עמוק באדמה", האמי בדרך אליכם (רק מה? למה השפתיים סדוקות ככה? למאפרים של המהפך זה לא היה קורה).

מת אב ומת אלול וכל הקנדים גם ובא:

לינדון ב' ג'ונסון.

הוא נראה לכם מוכר? 

תחשבו עליו עם קוקו. לא עוזר?

ממש לא?

טוב אולי אחותו תעזור:

האחים לבית ג'ונסון-מאירסון

עוד המשך ממש בקרוב.

האמריקאים טוענים שיש כזה דבר מראה נשיאותי, כנראה מן מכובדות נדרשת כזו כדי למלא את המשרה הבכירה במדינה, אז הבה נצא למסע לבחינת התמורה שחלה במכובדות של נשיאי ארה"ב.

לפני שנתחיל אז קודם כל היו ה-מ-ו-ן נשיאים, כי זה לא כמו אצלנו שמתחילים בפוליטיקה כחלק מצעירי המפלגה ו(לא) מסיימים אותה ביומולדת 200, כשהנינים של רמי קליינשטיין ובוב דילן, נפגשים לאיחוד מרגש בשירת "כשתהיה צעיר לנצח" ושימון עולה לבמה כולו נרגש ואומר "יש תקווה לשלום", שם זה מקסימום שמונה שנים ותחזור לחווה. אז בלית ברירה, ולשם הקיצור נתחיל בתחילת המאה ה- 20.

ראש וראשון, טדי רוזוולט.

שימו לב לאופנה, משקפיים חסרי מסגרת (כמה באופנה היום! סנדרה רינגלר מתעלפת!) עם  חוט סקסי, עניבה עם פיתוחים אצטקיים (כמה ארלי ניינטיז) אבל ברור שהמסר כאן (שאומץ לגמרי בקמפיין של אריק שרון) הוא מצד אחד אני טדי, סבא שמנמן ונחמד ומצד שני אני תאודור ואם תעצבנו אותי אני אשב עליכם.

שני בתור, ויליאם ה. טאפט.

אין ספק אם הוא יכול היה להתהפך, היה כאן מהפך, אמריקה עברה ממכובדות לכבדות.

ברור שכאן המסר של אם תעצבנו אותי אני אשב עליכם עבד הרבה יותר טוב. איפה הימים האלגנטים של טדי, אין ספק האיש הוא מודל החיקוי של בייגה שוחט (הגיע הזמן לגדל שפם בייגה!) אבל שימו לב לפרט המבריק שבגללו בחרתי בגירסה המוגדלת של התמונה, על מי וילי-בוי נשען, הרי זה הווב-קאם הראשונה!!! (לאן אתה מכוון אותה שובב! ואל גור טוען שהוא המציא את האינטרנט, חה!)

שלישי בתור, וודרו וילסון

הכבדות שוב הוחלפה במכובדות שלא לומר מהזן הסגפני, המראה כולו משדר  צדקנות, דייקנות, קשיחות ובקיצור... תלמידי ג'ורג' וושינגטון היי סקול מתגעגעים אליך וילסון!

עוד זה הולך (ועובדי הבית הלבן סוף סוף יוצאים מהדיטנשיין) ובא וורן ג. הרדינג

בסדר, אז בחרנו ביוסי ביילין של מנהלי בתי הספר זה עוד לא אומר שצריך להחליף אותו ברוזן דראקולה. במילה אחת: אמאאאאאאאאאאא!!!!!!

עוד זה הולך (ומבטו ממשיך לרדוף אותך, בחיי הפורטרט שלו הוא מהסוג שבסרטי בלשים תלוי מעל האח ותמיד נדמה שהעיניים עוקבות אחריך לכל מקום)

ובא קלווין קולידג'.

 לאמריקאים אם שמתם לב יש קטע כזה, אחרי כל חנון בא ההפך הגמור ואחריו שוב חנון, אגב למוצא השפה התחתונה של קולידג' מובטח סוף שבוע באחוזת הקבר שלו.

הלאה ל... שואב האבק! הרבט הובר!

אם לקולדיג' לא היו שפתיים בכלל, אז להובר יש עודף ותשומת לב עדינה תראה שבעוד החלק העליון של פניו כולו אפריים סנה, הרי החלק התחתון של פניו כולו דני נווה! (דני, רול מודל לפניך, אפרים! זה הזמן לממשלת אחדות!).

המשך יבוא בקרוב.