עייפות החומר

אני יודע שהתחרות נגמרה, אבל גם לי בא לכתוב משהו:

"אין לי חתולים יותר, לא אהבתי כלבים, אבל חתולים היו לי הרבה, חיות נקיות, אצילות".
ככה תמשיך הסניורה הזקנה שעה במהלך האמבטיה ואז תספר על גרשון בעלה שהיה לוקח אותה ל- "תנובה" לאכול ארוחת בוקר כמו בקיבוץ.
אחרי שתתנגב ותאנח, תלבש את הקרדיגן האדום מעל החלוק ותשב בכורסא שלה לראות טלוויזיה, אני אכין לה את הטוסט עם הגבינה הצהובה ואת תה הויסוצקי עם קוביית הסוכר, כמו שסניור גרשון, עליו השלום היה שותה.
בשש הראש יתחיל לצנוח, אחר כך היא תתעורר מהצעקות של לונדון וקירשנבאום ותשאל "איפה אני?" "מי את?" "איפה גרשון?". בשבע וחצי, כמו בכל ערב, יתקשר סניור רמי מהדרך.
"אולה, חואניטה"
"אולה, סניור רמי"
"מה שלום אמא?"
"היא בסדר גמור, סניור רמי"
"היא יכולה לדבר?"
אח"כ הוא יצעק "מה שלומך אמא?" והיא תצעק בחזרה ותספר לו כמה רע לה וקשה, עכשיו כשהדברים לא כמו פעם, ובסוף כמו תמיד היא תלחש בצעקה שאני גונבת לה כסף מהארנק, ורמי יגיד לה שאני "כמו משפחה" ומחר "אולי הוא יבוא עם הילדים" והיא תענה "טוב" ולא תצליח לכבות את הטלפון, ולפני שאנתק רמי יגיד לי ש- "אולי כדאי לקחת את אמא למיטה".
בשמונה וחצי היא כבר תישן ואני אתקלח, אני דווקא אוהבת כלבים.
בתשע חואן ידפוק בדלת, אני אפתח ומיד אשתיק אותו, שלא תתעורר.
חואן כמו תמיד יבחן אותי וינשק לי בצוואר, מערבב את ריח הבניין, הזיעה ואפטר שייב בשני שקלים ששפך בכמויות עם הבושם שלי מקולמביה.
אח"כ נשב מול הטלוויזיה ונראה טלנובלה בערוץ ויווה, כשאלך להכין לו אוכל הוא יזפזפ לערוץ הכדורגל, אבל יחזיר לטלנובלה את הערוץ כשאחזור עם הפסטרמה והקולה בדיוק לפני שאני אפתח עליו את הפה. אני במחאה אתיישב עם הרגליים עליו ואפריע לו לאכול. אחר כך הוא יתחיל למלמל כל מיני מילים מיותרות וישים את פני האפטרשייב שלו בתוך החזה שלי. אני אשלח אותו להתקלח ואסדר את המיטה בחדר הקטן.
חואן יצא מהמקלחת רק עם מגבת, ואני אגיד לו שהוא משוגע, הוא יגיד שהוא משוגע עלי ואני אעשה לו פרצוף. על המיטה הצרה הוא יפטר מהמגבת ויוריד לי את הבגדים כולו כבר מוכן. אני ביד אחת אסתום את הפה המלוכלך והמרעיש שלו וביד השניה אשרוט לו את הגב כשהוא כבר בתוכי בתנועות חדות, מדבר אלי גסויות שרק היד שלי שומעת.
אחר כך כל השדים הלבנים שלו ירקדו סלסה עם הפיות שלי, ולי תברח צעקה חנוקה והוא ימהר לסתום לי את הפה."חתיכת משוגעת", הוא יגיד ושנינו נצחק ונקרוס זה לצד זו.

חואן כמעט מיד ירדם, ואני אנער אותו שיקום. הוא יגיד שהוא רוצה לישון איתי ואני אגיד לו שסניור רמי אולי יבוא.
בסוף הוא יקום וילך לאמבטיה וילבש על הריח של הבושם הקולמביאני שלי והזיעה שלו, את האפטרשייב והבניין ואז בדלת הוא שוב ינסה לנשק אותי, אבל אני אדחוף אותו החוצה.
כשאסגור את הדלת הסניורה הזקנה תתעורר.
"מי שם?"
"זה רק החתולים", אני אגיד לה, "תחזרי לישון, סניורה"
וכמו תמיד אני אסדר את הבלגן בסלון ואשמע אותה ממלמלת:
"אין לי חתולים יותר...".

כשאמא אמרה להתחתן עם רופא היא התכוונה לזה:

ומי ששמע את ד"ר חוסה כהן, מדבר אמש (כמעט בכל ערוץ אפשרי, עם המבטא הארגנטינאי הזה...) מבין למה אני מתכוון.

אני לא אתפלא אם היום מרכזיית הדסה עין-כרם שוב תקרוס, הפעם לא תחת איחולי בריאות לשרון, אלא הצעות נישואין לדוקטור המלאכי.