"יש לנו עם ענק, אבל מדינה קטנה, ולא ייתכן שייקח שעות לחצות אותה מצד אל צד" - כך אמר אתמול ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס פתיחת כביש הרוחב 431. "מעכשיו זה ייקח דקות במימד הצר של המדינה, ולא יותר משעה-שעתיים לחצות אותה לאורכה, כי אנחנו הולכים לרשת את ישראל בכבישים מהירים מקרית שמונה ועד לנגב וברכבות", הוסיף נתניהו".
כמה נתונים שנתניהו שכח בדרך. גם ניקח בחשבון שהוא לא מתכוון "בלחצות אותה לאורכה" לחצות מהנקודה הצפונית ביותר לדרומית ביותר, עדיין מדובר על מרחק של כ- 450 ק"מ. רכבת שתסע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לשעה, תגיע תוך 4.5 שעות ותעשו את החשבון לגבי מהירות כפולה ויותר.
ה- TGV הצרפתית עושה מרחק דומה בפחות משעתיים אבל היא נוסעת במהירות של 300 קמ"ש לשעה ובדרך כלל לרכבות מסוגה, צריך לסלול מערכות פסים נפרדות והעלות יקרה מאוד.
במימד הצר הוא רוצה לחצות את המדינה ב"דקות" - כמובן מתעוררת השאלה המסקרנת מהו "המימד הצר" מהבקעה למישור החוף? יהודה ושומרון נכללים? או שאולי נתניהו רומז לנו משהו על תפיסתו לגבי הגבולות העתידיים, כי אם כפר סבא (חמש דקות מקלקיליה) היא הגבול אז זה באמת עניין של פחות משעה עד הים.
שלום קיטל, התפטר מעבודתו כעוזר שר הביטחון. פתאום מתברר שלסיסמאות הבחירות של אהוד ברק: "לא נחמד", "לא סימפטי" וכו' אפשר להוסיף גם "לא חכם" (עם כל הפרסום השלילי אפשר היה לצפות שהוא ימנע מזעזועים).
ו-ג' אומר, הנה מנהיג שגם מבטיח וגם מקיים...
"אני קוראת לשרת הספורט להרים את הכפפה, או ליתר דיוק את הכדור, למגרש שלה. אני מעבירה את הכדור הזה, שמתרחק מידיהן של הנשים של כל קבוצות הספורט הנשי"
תירוש כמובן קצת שיבשה את הביטוי, שכן לא מרימים כדור, אלא מעבירים את הכדור למגרש של האחר (והביטוי להרים כפפה אינו מעולם הספורט אלא ביטוי שקשור לדו-קרב) אבל מילא היא תיקנה את עצמה, אלא שאז עלתה לימור לבנת לדוכן, להשיב לה כגמולה:
"חברת הכנסת רונית תירוש, כנראה שלא תצליחי לגבור עלי או לחנך אותי או ללמד אותי בנושא זכויות נשים ומעמד האשה. אפילו לא עם כדורסל או עם כדורגל, או גימיקים, או כפפות ג'ודו על דוכן הכנסת. זה כנראה לא יהיה. אבל אני אמשיך ואפעל גם ללא החקיקה שאינה דרושה ואינה נחוצה"
אז זהו שבג'ודו אין כפפות (למקרה שתחפשי אותן כשתרצי לקפוץ שוב לפודיום אם
אליס שליזנגר תזכה במדליה).