עייפות החומר

אתמול, מרמרי עומד על המחשב ומיילל בקולי קולות, ומיילל ומיילללללל ומייללללללללללללללללללללללללללללל ומיילללללללללללללללללללללללללללל.

"תצעק", אמרתי לו, "זה טוב לריאות". השתתק.

חצי שעה אח"כ שוב, מייללל ומייללל.

"יותר חזק, שהשכנים ישמעו", אמרתי. השתתק במן יללת אכזבה.

אח"כ דיברתי עם צב והסכמנו שיש סוגים של חתולים פולנים.

יש את הזן שיושב, שני מטר ממך ומביט בך במבט שאי אפשר להתעלם ממנו ושכולו אומר: "לא, לא אני אשב לי פה בשקט, אני מסתדר, לא אל תפנק אותי..." וכשאתה קורא להם הם מתמתחים באיטיות כמו אומרים: "בסדר, אני בא, אבל פעם קודמת שהתיישבתי עליך קמת אחרי דקה..."

לעומתם יש זן שני של פולנים, פולני ה- "אני לא אתן לך את העונג":

"אין שום קשר בין זה שאני מחטט בזבל לזה שלא נתת לי אוכל"

או

"אני מפיל דברים ממדפים כי אני רוצה! לא כי אין לי צעצועים".

מצד שני חתולים נועדו להיות פולנים.

גם כשהם יושבים לבד בחושך, הם רואים הכל!

משל על מפלגת העבודה?

לא רואה, לא מדבר, שומע רק באוזן אחת (וגם אז זה בצד של הקוף השותק).

התמונה מכאן