עייפות החומר

אתם מכירים את הכותרת בראש הבלוג שלי... "אחרי הרבה מחשבות על מהות החיים..." וגו'.

כתבתי אותה (למיטב זכרוני) קצת לפני הפוסט הראשון שלי, אי שם ביוני 2003, במשרד בעבודה הקודמת. הייתי עייף.

לפני כמה ימים הרצתי חיפוש בגוגל ולמרבה תדהמתי גיליתי שמישהו עשה שימוש בכותרת הזו וכתב אותה במייל למישהי.

היא בתורה בבלוג שלה מצטטת מהמייל תוך קבלת רשותו (ומה עם רשותי?!?).

הבלוג בתפוז ופה.

בין אם זה נכון או לא שמישהו כתב לה את זה, זה לא יפה (אבל גם סוג של מחמאה).

אז זה הזמן להזכיר. התכנים בבלוג הזה הם שלי, את התמונה בראש הבלוג צילמתי בצוקי מוהר (או שאולי בני ש. צילם אותה) ואין לעשות בה שימוש בלי רשותי, בלי רשות בני ש. וכמובן בלי רשות הפרה

(נדרשת חתימת רגל מאושרת על ידי הקונסול באירלנד!).

תודה.

למי שלא רואה ערוץ 10 ביניכם, עלתה (כך מעדכנת רב-ערוצית) סדרה בשם מתי נתנשק.

הפרומו שלה מלווה בביצוע יפהפה של תיקי דיין לשיר: "שוב לבד, כמו תמיד", מתוך התקליט השני שלה. זו גירסה עברית (של אהוד מנור ז"ל) לשיר של גילברט אוסוליבן alone again, naturally.

מומלץ בחום לשמוע את הגירסה הישראלית כאן השוו למקור כאן ותראו איזה כשרון גאוני היה לאהוד מנור ואיזו מדהימה תיקי דיין.

היום בסופר-פארם עמדה לפני בתור מישהי שנראתה לי מאוד מוכרת. היא היתה עם עגלה ותינוק ובעלה הגיע לשם וקרא לה בשמה ואז כבר ידעתי שאני מכיר אותה.

הבעיה שבאיזור מגורי תמיד צריך להזהר עם "מכיר אותו". לפעמים הבחור שנראה "נורא מוכר" מוכר לך מתוכנית הבוקר שבה הוא משתתף או מהצגה שראית.

בכל זאת הייתי משוכנע שאני מכיר אותה מהעבודה, אבל לא באופן שוטף, נתקלנו פעם היא היתה בבגדים רשמיים ושהיא קשורה למשהו ממשלתי.

כבר כמעט עמדתי להתחיל בשיחת "אני לא מכיר אותך מאיזה מקום?", כשבעלה (שעמד עכשיו לידי) בחן את אריזות הקונדומים ושאל: "עם סיכה?".

פתאום זה לא נראה כמו הזמן המתאים.

(בחלוף 6 שעות נזכרתי איך הכרנו ושאז היא עוד היתה בהריון).