עייפות החומר

מירנדה

מירנדה תמיד שיחקה את עצמה קשוחה, לכולם היה ברור שליבה לב זהב הוא, ונשמתה טובה ועדינה וברור היה שהיא בסופו של דבר תעשה את הדבר הנכון, גם אם תקטר בדרך.

כל קיומה של מירנדה מבוסס על אנטיגוניזים לנשיות-האמהית-הרגשנית. מירנדה היא אישה רגישה מהזן הקשוח, יש לה רגשות אבל הם שלה והיא לא מרגישה צורך לנופף בהם.

דמויות האם בחייה של מירנדה ריחפו כמו רוחות, מהאם רבת הצפיות בטלפון, דרך מגדה העוזרת/אמא, שנוזפת, מסדרת, מחמיצה פנים ובעיקר אוהבת, דרך כל האמהות הצעירות שמסביבה, עד שהרוחות הפכו לחיים ומירנדה הפכה לאם, רק כדי לגלות עוד דמות אמהית בחייה, אמא של סטיב.

עם כל האמהות בסדרה יש למירנדה יחסי אהבה שנאה, הן מסתייגות ממנה ורואות בה ממשיכת דרכן, היא מסתייגת מהן ומגלה את עצמה בהן שוב ושוב. כן גם היא אמא, כן גם היא רגשנית, כן גם היא ביקורתית, כן גם היא שיפוטית ובעצם תמיד היתה ובכל זאת אף ילדה של אמא לא ממש רוצה להיות כמוה, גם מירנדה רוצה להיות טובה יותר, טועה פחות. אלא שככל שהזמן הולך ועובר היא נהיית דומה יותר ויותר, לאמה, למגדה וכן גם לאימו של סטיב, רק שהתהליך הוא הפוך, הן אוהבות מלידה שנהיו מרירות היא מרירה שנהייתה לאוהבת, הן מהעולם הישן וזו מהעולם החדש אבל אין חדש תחת השמש הישנה.

בעצם תמיד היה ברור לנו שמירנדה תעשה את המעשה הנכון, שהיא תרחץ את אימו של סטיב, אם צריך, זה לא עצם האקט כמו החמלה שבה היא נוהגת, שהופכים את הרגע למרגש. זה טקס החניכה האמיתי של מירנדה לחבר האמהות שמסביבה, לעולם שבו הבת הופכת לאם ומטפלת באמא הסימלית.

כשמגדה אומרת למירנדה: "זו אהבה!" היא אולי מכוונת לאהבתה לסטיב אבל מנשקת אותה כמו אמא גאה ומירנדה, מיישמת במהירות את כללי המועדון החדש: "בואי לא נספר לסטיב, זה יעציב אותו", היא אומרת. כי אחרי הכל גם האשה הקשוחה והחדשה יודעת: אמהות זה עסק לנשים.

גם אם זו לא אמא שלך.

סמנתה

סמנתה היא אבירת הסקס החופשי, חופשי מתסביכים, חופשי מהתאהבויות, חופשי מאהבות. סקס כי סקס זה כיף, כי סקס זה טוב, כי סקס זה סקס ורק סקס ושום דבר מלבד סקס.

במאחורה של המוח תמיד ניקרה השאלה, האם סמנתה באמת שרלילת סקס אמיתית, כזו שמזדיינת בשביל הכיף בלי שום התקשרויות ומחויבויות או שהיא משחקת אותה, ובהנחה שהיא נזירה לאהבה, האם היא נזירה מבחירה בשל אהבת אלוהי האורגזמה או נזירה שבחרו בשבילה.

בפעם האחרונה שהתאהבה סמנתה זה היה בריצ'רד שמלבד כלי מושלם היה לו את התכונה המושכת ביותר בעיני סמנתה: הוא יכול לבחור כל אחת והוא בחר רק בה. אז זהו שלא, הוא לא בחר רק בה ועל רקע העדר המונוגמיות גם נגמרת האהבה. מוזר. אחרי הכל סקס אמור להיות רק סקס, לא?

אין ספק שסמית הוא הגבר המושלם, הוא חתיך ואוהב ומצוי היטב במלכות האורגזמה, הוא לא מוותר ולא מתייאש גם מול כל המכשולים שמציבה לו הסמנתה, הוא לא נופל לשום מלכודות הוא פשוט קופץ לתוכן ולא נפגע, ומעל לכל גם הוא יכול לבחור כל אחת (ואני מעיד, כל אחד!)  על כן זה לא פלא שבסופו של דבר סמנתה מתאהבת בו.

כשסמית המתוק טס חצי עולם כדי להגיד לה שהוא אוהב אותה, היא לא אומרת לו בחזרה גם אני אוהבת אותך, היא אומרת: "מכל הגברים בחיי אתה הכי נגעת בי", כמה יפה. יפה לדעת שסמנתה מסוגלת.

אבל בין השורות פתאום מתברר שהיו עוד גברים שנגעו בסמנתה רגשית, פתאום מתברר שזה לא רק סקס טהור, יש כאן גם רגשות. לא בנזירת אהבות בשל אהבת הסקס, מדובר, אלא בנזירת אהבות מגזרת שבורי הלב.

פעם היו נוהגים לומר שבחורה שעושה את "זה" בפעם הראשונה נותנת את הפרח שלה וגם כאן, כשהפרחים לבלבו באה האהבה, ובדיוק כפי שאהבה לריצ'רד הביאה עימה דרישה למונוגמיות, ככה המונגמיות עם סמית הביאה לפניה לטקס טהרה בו סמנתה חזרה להיות מעין בתולה בטרם תתמסר,באמת, לסמית.

וכך בסצנת הסיום, כוהנת הסקס הגדולה שלימדה אותנו שסקס טוב הוא סקס שעושים אותו עם מישהו טוב, מתקנת את דרכיה ומלמדת אותנו, שסקס טוב עושים עם מי שאוהבים.
ואידך זיל, גמרה.

ועוד איך גמרה. 

קארי
אצל קארי הכל גדול, הכל נוצץ, הכל לכאורה עצום ורב ובעצם מה? הגברים שלה גדולים, איידן היה גדל גוף, רחב לב אבל עם ארומה של החוואי שבא לעיר הגדולה, ברגר היה סופר מצליח שכתב רומן וכל מה שהצליח לשלוף לסיום זו פתקית קטנה ועלובה, פטרובסקי היה קטן מימדים אבל אמן ענק, מאהב דגול ובסוף חרא לא קטן, אבל מכל הגברים, המיתולוגי מכולם היה מר ביג, גדול מהחיים, שלם העולה על סכום חלקיו והלוא זה המאפיין המרכזי של קארי לא? ג-ד-ו-ל!

ומיהו באמת בסופו של דבר מר ביג? ג'ון, כולה ג'ון, ג'ון מניו-יורק, ג'ון שרץ במדרגות להרביץ למי שהרביץ לאישה שלו, ג'ון שצוחק כמו אדיוט, נכון אדיוט מיליונר שישן ב"ארבע העונות" ובכל זאת, לפטרובסקי לא היו פותחים את המלון לפני אחת בלילה?

קארי התחילה עם רוסי בינל' ומסיימת עם ג'ון הפרובנציאלי מניו-יורק (שצריך למכור קודם את הבית בנאפה, הללללו?!? פטרובסקי פשוט היה קונה עוד בית?!?),אבל זו אלגוריה שמלמדת מיהי קארי באמת.

קארי נסעה לכאורה לפריז כדי להתנתק מהגורל הצפוי של ניו-יורקית רווקה מתוסכלת ומתבגרת שמגדירה את עצמה ביחס לחברותיה הפרובנציאליות, היא נסעה לתת דרור לשיק, לזוהר, לעושר ולאושר ומה קרה בסוף? קארי מצאה את עצמה עם ערכים של העולם הישן.

פתאום היא זו שרוצה אהבה שמכילה את הכל, גבר שיסחוף אותה, שהיא תהיה כל עולמה ועבורו, ורק עבורו, היא מוכנה להיות כל עולמו.

קארי חזרה מפריז, ביג חזר מנאפה ושניהם עברו להתגורר, לפחות פיזית בניו-יורק, הבחורה השיקית, עם תיק של גוצ'י ושמלה של דיור, הקישה (בעדינות) בעקבי נעלי המנולו שלה ואמרה: "There is no place like home!” והופ! מצאה את עצמה מבחינה רגשית בקנזס, כי בקנזס היא משהו ביג, גם אם לביג קוראים ג'ון (ואגב לזה של סמנתה קוראים סמית, ג'ון – סמית, חה).

שרלוט
כמי שנעה בעולם "מורכב" המשורטט בגבולות האפר-איסט-סייד יצא לה לשיקסע השחרחרה ככה בטעות להיות נורא קוסמופוליטית שלא לומר רב תרבותית.
כל תכלית קיומה של שרלוט, היא לא להיות שרלילה. שרלוט מתכוננת ומתוכנתת להתחתן ולהוליד ילדים ולהיות אשת חברה מהוגנת בלב ליבו של הקונצנזוס העשיר של ניו-יורק. שרלוט אמורה היתה להיות הסמן הימני של ערכי המשפחה והמוסר האמריקאים. היא מחפשת אהבה שתוביל אותה לטבעת (אבל תסתפק רק בטבעת), היא מחפשת סקס אבל רק אם הוא מוביל להריון (ובהחלט תסתפק רק בהריון).

לכאורה ורק לכאורה שרלוט הגשימה את הכל, בעל, תינוקת בדרך, טבעת, כלבה, גורים, כסף, בגדים עושר ואושר (לאו דווקא בסדר הזה), רק שמתברר שהכל הפוך אצל שרלוט. היא את הבעל המקסים העשיר הנאה השרמנטי  כבר מצאה. אח"כ התגרשה ממנו כי היה אימפוטנט מהמוכן ושרלוט לא רוצה מהמוכן היא צריכה לסרס את הגבר בעצמה, גם אם תצטרך להתפשר בדרך על קרח, שעיר ויהודי. מי בכלל זוכר שהבעל הנוכחי היה פעם עו"ד בולדוג שכיסח את משפחתה של בעלה הקודם, עכשיו כל מה שנשאר ממנו הוא כלבלב פודל יבבני.

מילא בעל יהודי, אבל בת סינית? ויש לשים לב לפרט הזה, לא מדובר בילדה בת כפריים בורים שתראה אמריקאית ולאחר האימוץ תוכל שרלוט לטעון שאת הגנים הרעים היא קיבלה מאביה (הקרח, היהודי והיבבן) מדובר במלוכסנת עיניים שלנצח תעורר את התמיהות והלחישות בין חוג מכריה של שרלוט. האם אין לו כוח גברא? האם הזרע שלו לא מספיק ספורטיבי או שמא (חיוך רב משמעות, קריצה) זו היא!

לא לחינם, הדבר המיוחס היחידי בחייה של שרלוט היא כלבה שאומצה ברחוב.  נכון שהכלבה מיוחסת וזכתה בפרסים, מצד שני חבורת כלבי רחוב דפקו אותה (טוב גם לאליזבת טיילור המקורית לא היה חסר). כפני הכלב כך גם פני אדוניו, גם הנסיכה מהשדרה החמישית עושה המפטי-דמטי עם עו"ד יהודי קירח ומזיע, רק שבניגוד לכלבה שרלוט לא תכנס להריון, גורלה הוא להיות תמיד הנסיכה עם העדשה, זאת שתמיד תעמיד פנים שהמזרון נורא נוח, שרצתה חתונה עם מליונר חתיך וסקוטי ונשארה בסוף עם מתכנן חתונות שיקי אך הומו ועם בעל חסר שיק אבל סטרייט.

וככה פתאום מתברר שעם היהודי, הסינית, הכלבה וההומו, שרלוט שנועדה להגשים את חלום המשפחה האמריקאית, יצרה בלי משים, משפחה אלטרנטיבית למופת.