עייפות החומר

לילה ניו יורקי.

בחור יוצא ממסיבה עם חברים, כולם בהיי הוא נראה קצת פחות.

תופסים מונית, החברה משתוללים, מנסים לעודד אותו אבל הוא הולך ונעשה מדוכא.

הוא יורד מהמונית, הם מנופפים לו לשלום בעליצות הוא מחזיר להם ניפנוף בחצי חיוך.

הוא עולה הביתה.

פותח ארבעה מנעולים ונכנס.

החתול מתחכך בו.

הוא מדליק את האור.

על הקיר יש תמונה של הוריו, שלו, של אחיו הקטן, הכלב ומנת העוף המפורסמת של אמא, זה לא מעודד אותו.

הוא שומע הודעות, אמא, אומרת לו שעכשיו נורא זול להתקשר, הוא לא מתקשר, מדוכא עוד יותר.

הוא פותח את הארון מוציא חבילת שקדי מרק, אבל לא בא לו.

פתאום, הוא שם לב לסלסלת הפירות על השולחן, הוא מחייך, לוקח תפוז ומתיישב על כסא המחשב ומסתובב אל המחשב.

המצלמה מצלמת מאחור את מסעד הכסא הגבוה, רואים רק את המרפקים של הבחור בולטים החוצה מהכסא, נראה שהוא עושה שם משהו (מקלף תפוז?)

הוא לוקח נשימה עמוקה.

הוא נאנח.

המצלמה עולה למעלה ורואים את הבחור.

על המסך בלוג-טי וי (ווב קם) באתר תפוז של גבר ישראלי ערום והבחור מאונן במרץ וחיוך על פניו.

קריין: כי ישראלי זה תפוז.

לפני כמה חודשים, דרך לינק מהדף של מקסימון באתר "במה" הגעתי לדף של יוצר מוכשר בשם: ניב קייקוב.

השיר "רק טוב" הוא מעין חצי המנון במשרדנו הקט, הבחור שר ומגן מקסים.

אתמול הוא הופיע בכוכב נולד יחד עם אחיו (הצעיר והמקסים בפני עצמו) שניהם עברו כל אחד בפני עצמו לשלב הבא.

אני לא בטוח שהוא יהיה הכוכב הנולד הבא (הכריזמה שקטה מדי המוזיקה שלו בחלקה מתוחכמת, מזכירה לי קצת את שם טוב לוי משום מה) אבל כשרון גדול הוא כבר.

*כל אחד מהליניקים מוביל למקום אחר מומלץ לפתוח.

קניות בסופר מגה.

עומד מול מדף הביצים, אני זקוק לשש ביצים, לא שתיים עשרה, תמיד זורק, הפעם לא. יש שש ביצים של אלו שמאכילים את התרנגולות גרעיני שאור מובחרים אבל עדיין גורמים להן אשפלאו רציני כשהם כולאים אותן בלולים - זה עולה 11 ש"ח. יש את אלו שהתרנגלות אצלן חופשיות מאשפלאו אבל הגרעינים ממש לא משהו - מזה אין 6 יש רק 12 ביצים עולה 14 ש"ח. יש את אלו שגם לא נותנים שאור וגם מביאים אותה באשפלאו - הם באופן טבעי הכי זולים 7 ש"ח. אני לא נוטה לקנות את אלו האחרונים, אבל!!! שני הסוגים הראשונים מגיעים באריזת קלקר בלתי ניתנת למחזור והזן האחרון מגיע באריזת קרטון, טובה לסביבה אבל לא לתרנגולת.

התלבטות.

בקופה, הקופאית מדברת עם חברה למקצוע, "מה אנחנו בעונש היום?" "לא נותנים היום הפסקות..." "באמת?!?" "לאאאא, סתם, לא יודעת" "את עובדת מארבע רצוף?".

בשלב הזה שאלתי, אם היא רוצה שנארגן לה מחאה ונשיג לה תנאים יותר טובים. היא לא הבינה. פשוט אנחנו נגיד שזה לא בסדר ויתנו לכם הפסקות. "אה לא, לא, אני לא אמרתי כלום..." היא חייכה במבוכה.

חשבתי שאולי זה לא בסדר לקנות בסופר שלא נותן הפסקות, מצד שני המתחרים לא נותנים לקופאיות לשבת.

התלבטות.

העבירה את הביצים עם הקרטון, האשפלאו ובלי השאור.

שמתי בשקית.

והלכתי.