עייפות החומר

נפצעתי מאחורי האוזן, כמו שרק אני יודע (אם אתם ממש רוצים לדעת, קצה החלון השקוף של המכונית החליט להתנגש בי בדיוק כשרציתי להתיישב) דם, כאבים ותמרות עשן, ולמחרת קבעתי תור לרופא אף אוזן גרון בקופ"ח.

התור נקבע לשעה 15:00, נסעתי למרפאה ושוחחתי עם אחותי במכשיר הנייד. הדרכים היו פנויות באופן מפתיע, אפילו מפתיע לטובה, ואני כנראה גם נתתי איזה קווץ' לדוושת הגז וכך קרה שבמקום להגיע בזמן הקדמתי במעט. טוב, אמרתי בליבי, בטח חניה לא תהיה שם, אבל נאחס זה נאחס, וחניה היתה גם היתה, וכך בלית ברירה חניתי ואף הוספתי כמה משפטים עם אחותי ולבסוף בלית ברירה המשכתי את השיחה בעודי נכנס למרפאה, כאשר עדיין למרות כל מאמצי בכל זאת הקדמתי, אומנם הקדמה צנועה (כחמש דקות על השעון) אבל בכל זאת הקדמה.

דלתו של הרופא היתה פתוחה, הוא ישב שם ועסק בניירותיו. כאמור, אני הקדמתי במעט ולא מצאתי את העוז להפריע, בכל זאת שבע שנות רפואה, בלי לדבר על התמחות ספציפית, זה בטח שווה משהו. התיישבתי על הכסא בחדר ההמתנה והמשכתי בשיחה, בכל זאת אחותי וכי מה אעשה, כשלפתע פורץ הרופא מחדרו ובמבטאו הארגנטיני הבלתי ניתן לפספוס התחיל לגעור בי:

אתה אלי?

למה אתה לא נכנס?!?

איזה חוצפה!

יותר חשוב היום לדבר בסלולרי!

הסלולרי קודם לכל...

מיהרתי לנתק את השיחה ונכנסתי לחדר, נסיונותי להסביר כי הקדמתי והוא נראה עסוק, נדחו בבוז... "כולם מדברים, מילא אתה אבל יש נערות שמדברות בתוך החדר, באמת איזו חוצפה... אין נימוס... "

מה לעשות?!? שבע שנות רפואה והתמחות באף אוזן גרון עמדו מולי והאירו באור נגוהות את כל חולשותי. התנצלתי.

הדוקטור בדק אותי, כמובן אמר שזה לא כלום (בוודאי שזה לא כלום, ואן גוך חתך אוזן ונשאר בחיים, אם אפשר לקרוא לזה ככה).

יש שם רק עצם ואין פגיעה והכל בסדר (שריטה קטנה וישר אתה בוכה).

ובטח אני נשוי ואשתי שלחה אותי (כי נשים לא רק מדברות בטלפון הן גם הסטריות)

ובטח שאני לא נשוי, כי הוא בטוח שהוא יודע על מה חשבתי שכנכנסתי למכונית וקיבלתי את המכה... (אבל החלון נכנס בי!).

והכל היה יכול להסתיים שם, אלא שאז...

צלצל הנייד שלו.

הוא ענה בטח שהוא ענה, אבל לא ענו לא בצד השני.

ואז הטלפון צלצל שוב, ושוב הוא ענה, אבל כדי לא לעכב אותי הוא החזיק את הנייד באמצע השיחה והקליד באצבע אחת את הדיאגנוזה (שאותה הוא הקריא לי, למחשב ולדליה - כמובן שאז לא ידעתי שזו דליה בטלפון, את זה למדתי רק אח"כ ואני מציין עובדה זו עכשיו כדי להדגיש את אווירת הפמיליאריות בינינו שהרי דליה היטב יודעת מה מצב האוזן שלי וגם אני בצורה מוזרה מרגיש קרוב אליה).

ומיד שהוא סיים להקליד את הדיאגנוזה או הפרוגנוזה ונתן לי משחה ואחל לי כל טוב הוא אמר "כן, דליה" (ואז ורק אז גילתי את שמה של שותפת הסוד שלי) וסימן לי באצבעו ללכת והוסיף "תהיה בריא" (ועד עכשיו איני יודע אם זו היתה הוראה רפואית או ברכה פרא-רפואית)  וכאשר הגעתי אל הדלת הוא אמר: "אני מקווה שאתה לא כועס על מה שאמרתי לך קודם".

"מה פתאום", עניתי, בכל זאת שבע שנים...

ואני בטוח שדליה הסכימה גם. 

אתמול צפיתי (לסירוגין) בקדם אירווזיון ובאמת הפקה כזו עלובה לא מעלים גם בהצגות סוף שנה של המתנ"ס המקומי במעלה מכמשים (ועם הנהלת מתנ"ס מעלה מכמכשים הסליחה על ההשוואה).

נתחיל בזה שהחליטו לשים בפי המנחות עדן (בזזים) הראל ויעל בר-בזזים-זוהר חרוזים משעשעים, כמה טוב ונעים, לערב המיוחד, בערוץ אחד - בדיוק ברמה הזו.

כבר בשלב הזה צריך לציין שטלפרומטר (בהנחה שהיה טלפרומטר ולא שלטי קרטון) כדאי לשים מעל המצלמה, ליד המצלמה אבל לא מתחת למצלמה, שאז נראה שהקריין מסתכל למטה ועיניו עצומות והוא נבוך קמעה (תחושה שבטח לא היתה זרה לגברת הראל).

נמבר הפתיחה של יעל בר-זוהר וחדווה עמרני, הזכיר יום רע של תוכנית האירוח של לילית נגר, בשידורי הטלווזיה בערבית אי שם בשנת 1984.

במשך חצי השעה שחלפה מנמבר הפתיחה, הוצגו נקודות ההצבעה (ולא נקודות השידור שכן רובן היו באולפן) חצי שעה!!! זה אורך של סיטקום בלי פרסומות (במחשבה שניה לא אמרתי ערוץ 1 וסיטקום בנשימה אחת, אני עוד מתאושש מהנסיונות האחרונים שלהם בתחום הזה).

ואז התחילו השירים ומיד התגעגעתי לנקודות השידור.

אולפן מכוער, תאורה מזוויעה, איכות שידור של טלוויזיית המורדים בבנגלדש (איתם הסליחה), מעברונים בהם מופיעים המתחרים על ספינה בתלבושת מלח (ואט דה @@##??) חוץ מצביקה פיק (יצאת גבר!) ווהסאונד אוי הסאונד.

הזמרים קיבלו הד לא נעים, הליווי כמעט ולא נשמע, לאחד מהגיים בוייז סגרו את המיקרופון בדיוק בסולו שלו ואז לזה שאחריו הגבירו אותו על סף הצרימה (טוב שישה או שבעה בחורים ששרים בבת אחת זה קצת יותר מדי לערוץ הראשון).

אף שיר לא שווה ממש התייחסות אבל בלטו לטובה (באופן שבו בארץ מישורית חירייה היא הר) אד באטלר, מישה קירקלן וצביקה פיק.

ובכל זאת כמה אנקדוטות:

גיא הררי מצהיר במעברון שכתב שיר לאשה, אהובה, אחות, בת. אחותי, לפי התנועות, הלבוש והשירה, אין נטחנת יותר ממך, ובפעם הבאה שאת לובשת מחשוף יותר עמוק מבר זוהר - כדאי שיהיה גם מה לראות שם...

אחד משדרני נקודות השידור מבקש להודות לערוץ 1 שהעביר שידור שלם בלי תקלות - ברכה שבפני עצמה מלמדת על הרמה הכללית (ולנתק לזמר מיקרופון בסולו זה לא תקלה...) ונענתה בטפו טפו טפו עצבני של בר-זוהר.

אד באטלר שר בעברית... כנראה... אני לא הבנתי אף מילה.

הגיים בויז - נראו כמו טייק דאת' - אבל לפני 15 שנה. בפעם הבאה לכו על מראה מודרן טוקינג!

הדאימונז נראו כאילו רצחו חתול וכל אחת מהן שמה חלק אחר שלו בתור פאה. 

ציפי משהיד נורא יפה בפעם הבאה מומלץ לבוא עם שיר ולהפטר מהספרדי הזועק ברקע (פה אני מודה התחלף התמהון בבושה שהתחלפה בצחוק רועם).

לצביקה פיק יש אוסף בלתי נדלה של זמרות סופרן מידה 24 עם סיליקון בשפתיים (וזו ששרה הפעם דמתה באופן חשוד למדי לחברתו לחיים שירה מנור), אבל הוא היחיד ששר כמו שצריך במחרוזת לזיכרו של אהוד מנור.

אי שם בנקודת השידור של אזור חיוג 04 (אני היחיד שנזכר בפסטיבל הזמר מניקוי ראש?) נרדמתי וישנתי מצויין, מה שנקרא, לילה טוב מרוממה.

והנה מה שהיה לגברת לומר.

ואף ג'וליאנה ראתה וסבלה.

וגם המבקרת לא התלהבה

בתשדיר הזה של הליכוד מתוארת הביוגרפיה של בנימין נתניהו, אבל מסתבר שאפילו שם בנימין נתניהו לא מסוגל לספר את האמת (מומלץ ללחוץ על הלינק ולראות התשדיר ואז לעבור על ההערות הבאות):

פיסקה ראשונה:

משום מה מתחילה הביוגרפיה דווקא במצבע אנטבה בו נהרג אחיו של נתניהו אבל הנה הטקסט:

"4 ביולי 1976 גיבורי מבצע אנטבה נוחתים בישראל, בין אלפי מקבלי הפנים, אדם אחד חווה את אובדן אחיו... מרגע זה ואילך יקדיש את חייו ללחימה בטרור לשמירה על חוסנה של ישראל".

אופס: ראשית, נתניהו בוודאי לא היה אדם אחד שחווה את אובדן אחיו שכן במצבע נהרגו לפחות עוד שלושה חטופים. שנית, "מרגע זה יקדיש את חייו ללחימה בטרור"? - על רקע תמונה של נתניהו במדי קרב (משונים) - אבל כל המבצעים שבהם השתתף במסגרת סיירת מטכ"ל קדמו למבצע אנטבה (בו לא השתתף) ולכן תמונתו במדי קרב מטעה.

מכאן ואילך חוזרים אל ילדותו של נתניהו "הוא נולד לירושלים שאחרי מלחמת השחרור" אבל שהה בארה"ב במסגרת עבודתו של אביו במשך שמונה שנים מחייו עד הגיעו לגיל גיוס.

"...בעקבות אחיו הוא התגייס לסיירת מטכ"ל" - אופס - ממש לא נכון. אמנם יוני נתניהו התגייס לפניו, אבל שירת כמ"מ בצנחנים, אחרי שחרורו חזר לקבע ורק בשנת 1972 - התמנה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל - שנת 1972 היא השנה שבה השתחרר נתניהו משרותו הצבאי בסיירת מטכ"ל. ביבי לכן שירת בסיירת מטכ"ל לפני יוני - אבל זה נשמע יותר מרגש ככה.

"... עם שחרורו הוא מתייצב לחזית הלחימה בטרור הבינלאומי" - אופס - נו תחליטו כבר! נתניהו השתחרר בשנת 1972 לפני שניה טענתם שמרגע מותו של אחיו ואילך הוא הקדיש את חייו למלחמה בטרור אבל זה היה רק בשנת 1976, ארבע שנים אח"כ.

ובכל מקרה התמונה של ביבי באו"ם מטעה - לתפקיד השגריר באו"ם הוא התמנה בשנת 1984.

בין לבין הוא הספיק ללמוד ארכיטקטורה מנהל עסקים לעבוד בחברת יעוץ בינ"ל וכמנהל שיווק ב"רים" כל זאת בחזית המאבק בטרור הבינל'.

"כשגריר ישראל באו"ם הוא מצליח לעשות את הבלתי יאמן ולגייס את תמיכת העולם לזכותה של ישראל להגנה" - אבל האמת היא שגם באתר הליכוד ההחלטה הכי חשובה שהצליחו למצוא מתקופת כהונתו היא פתיחת ארכיון האו"ם של פושעים נאצים. כך למשל ההחלטה שמבטל את הקביעה שציונות היא גזענות התקבלה רק בשנת 1991, לאחר פרישתו של נתניהו מהאו"ם (וכשכיהן כסגן שר החוץ).

מכאן ואילך, הוא ראש ממשלה שנאבק בטרור וחתם על הסכמים מדודים ושקולים (ושלח את המוסד לחסל את חאלד משעל בעמאן, ומי היום בראש החמאס? בתקופה של מי שחררו את יאסין?).

אח"כ הוא התמנה לשר האוצר (אך לא הובס בבחירות 1999? ממשלתו לא נפלה לאחר 3 שנים? לא היה בגלות פוליטית).

ולסיום נושא אחר. מצאו את ההבדלים: