עייפות החומר

תחום המשפט תפס לאחרונה נפח אדיר בעתונות הארצית, גלובס מפרסם מדי יום מדור משפט מורחב וכך גם דה-מרקר העיתונים היומיים עמוסים בידיעות על בתי המשפט, שופטים, שר המשפטים היועמ"ש וכו'.

אחד מהכתבים הבולטים בתחום הוא יובל יועז מעיתון הארץ, משפטן בהשכלתו, שזוכה להערכה רבה.

לצד ההערכה הרבה, לפחות בעיני, נדמה שיועז תפס צד ובסיקור מערכת היחסים שבין שר המשפטים ומבקרי מערכת המשפט לזו של השופטים והפרקליטות יועז נוטה לצד של ביניש. זו אגב אינה עובדה מפתיעה, שכן מערכת המשפט על הדלפותיה ושיחות הרקע של מקורביה (כמה מקורבים יש לגברת בינייש?) הם מקור בלתי אכזב לידיעות עיתונאיות.

במוסף הארץ האחרון (של השבוע שעבר) נדמה שנחצה הגבול והכתבה שבאה לתאר את כהונתו של פרידמן תחת הכותרת ("האובייקטיבית"): "המפרק" לא רק שלא הייתה מאוזנת ואובייקטיבית והצגיה את פרידמן כשחור משחור אלא שבחלקה אף היתה מטעה ומניפולטיבית.

קצרה היריעה כאן מלתאר את כל הפגמים בכתבה אבל הנה דוגמה מוחשית בולטת.

כך מתאר יועז:

הנה העובדות האמיתיות:

1. בן אור נבחרה בועדה למינוי שופטים, למיטב זיכרוני תוך תמיכתו של פרידמן - אין אזכור לכך בכתבה.

2.ההערה שנרשמה בועדה לעניין מינויה של בן-אור עסקה בבחינת המינוי לאור תוצאות התלונה במשטרה - גם זאת לא נאמר בכתבה.

3. לאחר שהמשטרה סגרה את התיק פנו שלושה מחברי הועדה: ח"כ ארדן, השר בר-און ונציג לשכת עו"ד מרינסקי וביקשו לדון מחדש במינוי, פרידמן היה הרביעי להסכים (דהיינו ארבעה מתוך תשעת חברי הועדה סברו שיש לקיים דיון נוסף) - אזכור מסולף בכתבה לפיו פרידמן ניצל את ההערה כדי לעכב את המינוי.

4. העילה לדיון מחדש, ספיחי פרשת האזנות הסתר והביקורת שנמתחה על מעורבות בן-אור - יועז מציין רק כי חוטר ישי התלונן (תוך נסיון ליחס לפרידמן שותפות דרך עם חוטר-ישי, בעל המניעים האישיים לכאורה למלחמה בפרקליטות ובבן אור שהעמידה אותו לדין) אך מתעלם מההקשר לפרשת האזנות הסתר.

5. יועז מציין את זעמה של בינייש על הפגיעה בפרקליטה הישרה (שוב המידע ממקורביה של בינייש) - ושוכח להזכיר לקוראיו שבן-אור היתה בת טיפוחיה של בינייש בפרקליטות ושבתה של בינייש התמחתה אצל בן-אור. יועז גם אינו מזכיר את העובדה שעל אף ניגוד העניינים לכאורה, בינייש לא פסלה עצמה מלהשתתף בהצבעה על מינוי בן-אור ולא פסלה עצמה מלהתערב במינוי.

לא מאמינים לי? תאמינו ליועז (עובדות 2-4 מופיעות בכתבה הבאה שפורסמה על ידו בתחילת חודש מאי):

שימו לב לפסקה האחרונה וראו איך יועז מציג בכתבת המוסף את התגובה הזו, בהקשר אחר (הדיון בכנסת) תוך תיאורה כתגובה סרקסטית.

אבל ההוכחה הטובה ביותר לכך שיועז הציג תמונה מאוד חד-מימדית ומעוותת של פרידמן, מצויה בידיעה שפורסמה בשישי שעבר (המוסף יורד ביום שלישי ומפורסם ביום חמישי):

מסתבר שבכל זאת לאחר שהתקבלה תגובתה של בן-אור לטענות נגדה, פרידמן, הזאב הרע והנורא, תמך במינויה של בן אור.

אולי הוא באמת התכוון לזה שצריך להסיר עננה מעל מועמד לפני שממנים אותו?!

ובעצם מה רע בכך?!

בעניין אחר, היום מתפרסמת במוסף הארץ כתבת שער עם יצחק לבני היו"ר המודח של חברת החדשות של ערוץ 2 שהודח לטענתו בשל התנגדותו למינויו של רפי גינת למנכ"ל חדשות ערוץ 2.

לא שאני תומך גדול בגינת, אבל היה נחמד אם עיתון הארץ היה מדווח לקוראיו בגילוי נאות שעורך מוסף הארץ ניר בכר - פרש מידיעות אחרונות בשעתו בשל סכסוך עם העורך שלו (דאז), אחד רפי גינת. 

בהמשך לספיחי פרשת הדרבי האוהד, קובי מוסא ואיומי התביעות למיניהן אני חושב שלקובי מוסא יש עילה לתביעת דיבה:

(מתוך וואלה ספורט)

עם כל הכבוד הדבר האחרון שאפשר לרמוז על קובי מוסא הוא שהוא אדום!!!

לרגע אחד קטן, פתאום מכבי תל אביב חזרה להיות הקבוצה שגדלתי אתה בשנות השמונים אז כששמעונוב, חיי קרייס, גולדברג סולימן ושאר הכסחנים לא ידעו מה זה לבעוט בכדור אבל ידעו מה זה לבעוט ברגל של היריב.

זה כמובן היה ההיי-לייט של הדרבי האומלל הזה, הרגע שבו קובי מוסא הגשים את הפנטזיה האלימה והסמויה של כל אוהדי מכבי:

כשהוא בעט לאוהד הפועל בפנים.

(ועכשיו רק נשאר לכסח כמו שצריך את אבוקסיס - יוחזר שמעונוב)