עייפות החומר

הסדרה רביעיית רן (ערוץ יס ישראלי) המוצלחת למדי, ממשיכה את הטרנד המקומי של אותות פתיחה נוגים שהם למעשה שיר ישן בביצוע מקורי (למשל תיקי דיין עם "שוב לבד כמו תמיד" בסדרה "מתי נתנשק"), הפעם מדובר ב"חלומות שמורים" בביצועה של חווה אלברשטיין.

השיר הזה הוא מסוג השירים שאם תאמר למישהו (מעל לגיל 25 נגיד) את שמו הוא לא יזכור במה מדובר אבל אם תשיר את השורות הראשונות ("אי שם עמוק בתוך תוכנו, טמונים קולות וזכרונות...") מיד הוא יזכר 

(לחווה אלברשטיין יש כמה שירים כאלו: "בשביל אל הבריכות" שמתחיל במילים "רוחות חמות נשבו בינות, עצי האורן" או "נחל התנינים" שורת הפזמון: "התזכור את השמיים, שטיילו על פני המים, את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף...").

כששמעתי את הביצוע של חווה אלברשטיין מיד משהו הפריע לי, ידעתי שזה לא הביצוע המקורי. גם הביצוע של מתי כספי לאותו השיר, שהושמע בסוף הפרק הראשון לא נשמע לי כמו הביצוע המוכר.

מה לעשות יש שירים שמזוהים עם זמרים מסויימים והשיר הזה מזוהה אצלי עם יזהר כהן (הביצוע שלו כאן, אם בשלב הזה אמרתם: אוי, נכון! אתם אנשים כלבבי).

אני לא יודע אם הביצוע שלו הוא המקורי (יתכן שמתי כספי הקליט אותו עוד קודם) אבל הביצוע שלו הוא הביצוע המפורסם הראשון. הוא שר אותו במחזמר "לילי גם" ב- 1973.

חוה אלברשטיין הקליטה אותו באלבומה "אדבר איתך" שיצא ב- 1997 ומתי כספי הקליט אותו באלבומים בהם ביצע שירים שהלחין לאחרים צד ג' צד ד'.

הגעת לבית פולני. מצויין.

להגיע זה תמיד טוב (רק חבל שאתם באים כל כך מעט...) אבל ללכת זה סיפור אחר לגמרי.

נניח שהגעתם בשעה 13:00, כולם היו רעבים וב- 13:30 כבר ישבתם לאכול (כמו ברברים באים ואוכלים, יגידו עליכם אח"כ אבל לא נורא, הרי לא כולם יכלו לגדול בוורשה) ואתם חושבים שאולי ב- 15:30 כבר תצאו ותקבעו אולי אם חברים ב-  17:00, אז חשבתם (שזה מצויין, אם הייתם חושבים קצת יותר הייתם אולי רופאים היום אבל לא, אתם הלכתם לים).

אי שם בשעה 15:30 כמתוכנן אתם קמים ללכת, למרבה התדהמה כשאתם אומרים שבכוונתכם ללכת כל האורחים האחרים גם עושים סימני קימה ואתם חושבים שהנה הנה, תצאו בזמן ואז נשמעת מילת הקוד: טוווובבבב..... (עשו לעצמכם טובה תתרווחו בנוחות, כי הפעם הבאה שתראו את הדלת תהיה בעוד שעה לפחות).

עם אמירת מילת הקוד, מתכנסת כל המשפחה לארגונים שונים של אסיפת חפצים ולשיחות פרידה:

לא יצא לנו לדבר.

נכון!

אז מה קורה עם העבודה החדשה.

רק התחלנו אבל מאוד מעניין.

מה אתם עושים שם?

סטרט-אפ חדש יצירת צ'יפ על בסיס חישובים טריגואלתרמתיים....

אתה יודע שגיסתו של רני דוקטור למתמטיקה פונקציונלית מ- MIT.

מה את אומרת?!

רני שמעת...

מכאן תגלוש השיחה, כאשר שאר האורחים עומדים בסביבות הדלת ונאלצים למצוא נושאי עניין זה בזה, הילדים מתפזרים לחדרים, בני הנוער מתיישבים לראות טלוויזיה ואחרי שלושת רבעי השעה, נשמעת אזעקה מספר שתיים (תמיד על ידי אחד/ת הגיסים/ות) טוווווווובבבבבבב... (מה כל כך טוב לך כל הזמן?).

מיד מתחילים לאסוף את הילדים מהחדרים לנתק את בני הנוער מהטלוויזיה, לעקור את הגיסים הוותיקים (אלו שיודעים שממילא אין סיכוי ללכת באזעקה הראשונה) מהעיתון, לארוז מאכלים הביתה ונעמדים ליד הדלת:

איזה כיף שבאתם.

כן, היה נהדר.

אני נורא שמחתי שיצא לנו לדבר.

כן, זה גם היה מאוד מועיל.

אם אתה בסטרס-אפ אולי אתה יודע, יש לי איזה בעיה במייל...

חצי שעה אחר כך, הגיס כבר מחמם את האוטו, האמהות נעלו נעליים לילדים נשמעת האזעקה השלישית על ידי בן השיח לעיל.... טוווובבבב, אנחנו זזים!

כאן מתחיל שוב, טקס הפרידות הנשיקות, שיחות החולין, הבטחות למפגשים עתידיים, סיכומים, רשמים ושאר ירקות (אתם לא רוצים שאני אארוז לכם את השועית?).

לאחר זמן בלתי ידוע הגעתם לרכב רצוצים ועייפים, לבית הגעתם הרבה אחרי רדת החשכה.

אתם מרימים טלפון לבטל את המפגש:

היי, אנחנו מקווים שלא תקענו אתכם בבית...

לאאאא, מה פתאום! הם עונים...

אנחנו רק ישבנו בחושך וחיכינו. 

בדרך כלל הייתי עובר על ידיעה כזו לסדר היום, רק שבמקרה, סדר היום שלי אתמול כלל ישיבה בבית הקפה הזה בדיוק בזמן שהושלך רימון ההלם.

(זה היה בערך כך: סלט רוקפור, הבזק חד, פיצוץ עז, פטרית עשן, הלם).

עכשיו אני רק צריך לחשוב את מי עצבנתי אתמול...

(ואיזה מזל שזה לא היה רימון חי, כי בניגוד לרימון הלם השימוש ברימון חי, לא גורם לפעולה שמופיעה בשמו).