כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2003
הו יהלי או בת 16 הייתי
אני אוהב מוזיקה בגלל המוזיקה, אני אוהב ספורט בגלל הספורט, זה לא שאני איזו מעריצה צווחנית בת 16, אני גם מעריצה צווחנית בת 16, לא רק.
את מוניקה סקס אני אוהב מזמן, עוד כשאחי רק חזר מאנגליה והשמעתי לו את "כל החברה" בטייפ של הרכב והצגתי לו אותם כ- soul asylum הישראלית. הפרצוף שלו היה חמוץ יותר מדליה איציק נזכרת בימים שקיבלה מחזור. כמה חודשים אחר כך היה לו את הדיסק, כמה שנים אחר כך היה לו את דיסק הסולו של יהלי, ואני חייכתי מתחת לשפם (וכולה לא התגלחתי יום וחצי).
אז כן אני אוהב אותם כי הם מקסימים, טקסטים נפלאים, אחלה מוזיקה אחלה נגנים, וליהלי יש כריזמה וכשרון ומה לא.
ואין לזה שום קשר שאני חושב שהוא כוסון.
שום קשר. אני מכחיש, בתוקף!
אז מה אם קליפ הפתיחה של ערוץ המוזיקה החדש היה "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", אז מה אם פורטיס השתולל בחן, אז מה עם חמי (הפה) רודנר ניגן בגיטרה או בבס (?) אז מה אם ירמי המצודד תופף וקיפץ, מי שם לב לזה כשבתוכי הנערה הצווחנית בת ה- 16צורחת: "יייייייההההההללללללללללליייייייייייי, בלי חולצה!"
ומוסיפה ומטעימה: "יש לו ריבועים"
ומדגישה: "איזה כוסון!!!"
כי הנערה אולי מכירה בחשיבות סיפורים מהקופסא, רקדה לצלילי זמן סוכר ופרחה מירמי קפלן והפרחים אבל רק יהלי עושה לה רטוב למטה.
זאת אותה נערה בת 16 שמעירה באלגנטיות, מיד אחרי שמכבי חוטפת גול וצרחה צרודה נשמעת מגרוני "ללללללללאאאאאאאאא", שלשחקן היריב שמשליך את החולצה לקהל "יש אחלה גוף" (היא למעשה אומרת אחלה גופה אבל רק בלי שישמעו).
אני כבר כמה ימים צופה בערוץ המוזיקה, שמעתי את מושיק עפיה ואת סרנגה היווני השרירי שרים את "אוהב אותה" כבר מליון פעם, את יזהר אשדות שר את "עד לאן הלילה" כל שעה עגולה ואפילו הספקתי לתפוס את הצלילים הראשונים של "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי"
מיד אחר כך התחילה בת ה- 16 לצרוח "אל אל תרד ממסך הטלוויזיה שלי" ו- "הוא כוסון הוא כוסון הוא כוסון".
ואני? אני באמת אוהב את מוניקה סקס, בגלל המוזיקה, כמו גלגל"צ רק בגלל המוזיקה.
וגם כי יהלי כוסון.
| |
חבק את הכאב או טיסה נעימה
אתה מביט במראה ורואה מישהו מוזר, אני מביט בתמונה ששלחת וכל מה שאני רואה זה את ההילה הקורנת של הטוב שבך, זאת שמרגישים בכל משפט שלך.
אתה מביט במראה ורואה מישהו שלא מצליח להשתלב, שתמיד חריג, שתמיד מוזר, יחיד במינו עוף מוזר ואני שומע אותך ואז שומע אותי, אותן תחושות אותן מילים, אותן תמונות, כמה שנים אחורה.
אתה שם ולא שם, אתה רוצה, מאוד רוצה, וזה לא, וזה יעבור.
זה נורא לא הוגן להגיד את זה ואתה לא מאמין לי, בצדק. גם אני לא האמנתי כשאמרו לי ואני עדיין לא מאמין כשאומרים לי שיהיה טוב, אבל יהיה, כי החלטתי ויהיה גם לך, כי אין לך ברירה.
אתה עכשיו סובל, לא יודע איך לאכול את עצמך, יש בזה משהו, לאכול את עצמך זה לא כזה רעיון מוצלח. אבל הבעירה הפנימית בתוך המנוע, שיטיס את החיים שלך למקומות שלא חלמת עליהם, כבר בוערת.
אתה מרגיש את השריפה מבפנים? את הצריבה הזו שמאמללת אותך? זה המנוע שלך, הוא לא יניח לך, הוא יכאיב לך, אבל קח עצה ממי שעובר את מה שאתה עובר:
"אל תפנה גבך אל האמת
גם אם זה קשה
עמוד מולה, חבק את הכאב
רפא את הלב
גם אם זה כואב
אחרת זה לא עוזב"
אתה בקרוב עומד לטוס לחו"ל, לטפל ולדאוג לאחרים ובעצם לטפל קצת בעצמך, לתת לעצמך קצת חופש מעצמך היום יומי. הלוואי שיום אחד תמריא אל החופש האמיתי שלך, זה יקח זמן, המנוע צריך להתחמם, וגם אתה, אתה תצבור תאוצה ותעוף בזמן שלך, השמיים פתוחים, אף אחד לא לוחץ עליך, טוס לאט לאן שבא לך.
והלוואי שכשתטוס לא תרצה להיות שום דבר אחר חוץ ממך, מכל מה שאתה.
שלא תרצה בחיים יותר ש"זה" יעזוב.
| |
מזל טוב מתוק או רוצה ויהיה
זה כנראה עוד לא עבר לי לגמרי ואיכשהו אני עדיין חושב שהוא מקסים ממקומות שאינם מתפעלים אלא מתרגשים. אני עובד על זה, אני מרגיש קצת אשם, אנחנו לא זוג, לא היינו ולא נהיה, אני רציתי והוא לא וזה כנראה הסיפור הכי עתיק בעולם... אבל בוא נשאר ידידים, אז באמת יאללה בוא.
להשאר ידידים זה עבודה. זה לשמוע שיש לו חבר ולקנא פעמיים: שלי אין ושלמישהו אחר יש, ולא סתם יש, יש לו אותו.
זה גם לזכור לפרגן ולשמוח באמת בשבילו, ובעיקר לדעת שלפעמים בחיים הדברים הטובים, כמו במסעדה יוקרתית, באים במנות קטנות ולא נועדו להשביע, כן, לפעמים להשאר ידידים פירושו להישאר רעב ולהישאר רעב פירושו לרצות ולא להתיאש ולפעמים האכזבה שמלווה ב- "רק ידידות", היא התקווה לכך שמישהו אחר יזכה בך.
אתמול החבר שלו חגג לו יומולדת והביא לו ברכות ומתנה והיה כלשונו: "חמודדד" ואת החיוך שלו, החצי ביישני, אני רואה כל הדרך מהמחשב שלו למחשב שלי.
מגיע לו בהחלט להיות מאוהב, זה תורו להיות מאושר, הוא חיכה בתור הזה המון זמן ואני יודע שיותר מכל ברכה או הפתעה או מתנה שהחבר הביא, זו הידיעה שהוא שם, לחגוג ולחבק, שעושה את כל ההבדל. ההבדל שבין לחבק מישהו "מאחורי עיני העצומות" לבין לחבק מישהו בעיניים פקוחות, בין לקוות בלב לבין לקרב מישהו, פיזית לליבך.
אז מזל טוב מתוק, מתשעים אחוז הפרגון והאהבה שבי ומעשרת אחוזי הקנאה, שמאתגרים אותי להאמין שכמו שאמרת בצדק:
"רוצה ויהיה".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
