ביום שני הבא סבסטיאן, ב' ואנוכי נוסעים לאירלנד.
מלא דברים להספיק ולסדר ולדחוף לתוך לו"ז בלתי אפשרי.
זה התחיל מזה שיש פרוייקט בעבודה שאני מוכרח לסיים ולא מצליח כי הלחץ עכשיו נוראי וכל מיני שאריות של פרוייקטים התעוררו בבת אחת ומציפים את כל המשרד ובמיוחד אותי ואת הבוס (וגם כי אני, קצת כמו צב, סובל מבעיות ארגון וסיום פרוייקטים).
שעות ארוכות בעבודה, ריצות, טלפונים, דיונים, ישיבות פגישות, עצבים.
על הופעה של המקהלה וחזרות ויתרתי כי פשוט לא היה לי זמן, לא בפועל ולא התפנות נפשית לזה.
צריך להספיק לסדר את הבית (עוד משימה שאני לא מצליח למצוא זמן הולם וכוחות נפשיים ופיזיים לעשות) בין השאר כדי שיהיה נעים לאנשים שיבואו להאכיל את מרמרי (ואני לא אפרט).
להיפגש עם ב' וסבסטיאן ולסגור מסלול לטיול (שלושתנו לא מהמאורגנים באנשים - אבל הצלחנו להזמין מלון ללילה הראשון - אני מקווה).
להוציא רשיון בינל' וביטוח.
לרוץ להירשם לקופ"ח לפני הדד-ליין, לדווח למס הכנסה ומע"מ (והפעם בלי לטעות) לקפוץ למע"מ (לתקן את הטעות הקודמת).
לגמור לעשות כביסה. למצוא מזוודה. להכין מראש את הבגדים לנסיעה.
אולי להספיק לכתוב את פרק טרום הנסיעה - ביומן אירלנד שעוד (אולי) יבוא.
וזה רק מה שאני זוכר כרגע.
אה כן! לחיות ולא להזניח אנשים שאסור להזניח.
וגם לזכור שזה אמור להיות כיף.
בשיעור יוגה האחרון (המדריך האהוב נסע להודו המחליפה שפחות אהבתי התעלתה על עצמה התכווננה אלינו למה שאנחנו רגילים אבל מהכיוון שלה - והיה שיעור מדהים) המדריכה ביקשה שנעצום עינים ונחשוב על מקום שאנחנו רוצים להיות בו.
אני חשבתי על צוקי מוהר.
ממש בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
