עייפות החומר

מכתבה בדה-מרקר, עולה שמכוניתו של שר התחבורה (כשהוא בתוכה במושב האחורי) נעצרה לאחר נהיגה פרועה ומסוכנת.

כל זה לא היה חשוב, אלא שאז באה תגובתו המחכימה והמוצלחת של שר התחבורה:

"השר רואה בחומרה כל עבירת תנועה..." - מעניין שכשהוא היה ברכב הוא לא ממש ראה את עבירות התנועה, מה שהופך אותו לא רק לעוור אלא גם ללא חכם במיוחד.

אני לא מפסק הדור, זה ידוע. אני גם לא בלשן או לשונאי. אין לי מושג מהם כללי החיבור והפיסוק (ובטח במשפט הזה יש שורה של טעויות) ובכל זאת הנה כמה "מנהגי פיסוק" שמעצבנים אותי, עד בלי די:

1. !. או !, ולמהדרין: !; לתשומת ליבם של הנוהגים כך, הביטו מתחת לקו האנכי, הרואים אתם את הנקודה? נקודה = סוף משפט, למה עוד נקודה? למה פסיק, למה?

2. (!) ולמהדרין (!?) - על זה אומר בעברית צחה - ואט דה @#$%%$$%^?

3. המקרצצים האמיתיים הם אלו שנורא כועסים שמתחילה פיסקה במילת הקישור "אולם".אולם,משום מה אחרי נקודה זה נראה להם לגמרי בסדר לשים "אולם".שכן, מילות קישור בתחילת משפט חדש (המתנקות את משמעות המשפט הקודם) זה סיפור אחר לגמרי. אלא אם, אתה כתבת את זה ואז זה סיפור אחר לגמרי.

4. קרציות לא פחות הם אלו שקובעים את העדפות ה- כי/ ש... שלהם בהתאם לצורכי ההגהה. רוצה לומר אם כתבת "וברור שמרקו מתעצבן סתם..." אזי הם יתקנו "וברור כי מרקו מתעצבן סתם" לעומת זאת אם כתבת "ברור כי מרקו מתעצבן סתם..." הם יתקנו "וברור שמרקו מתעצבן סתם..." - אותו כלל יחול גם על אשר/ ש...

(אם יהיו תוספות אעדכן בהמשך).