כינוי:
מרקופריד בן: 51 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ספטמבר 2003
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2003
ככה רק אתה מרגיש וככה זה בחיים/ יום רודף יום עייפות מדליקה מנועים/ עירות ממריאה לחלום/ אתה יכול לברוח במעגל/ להיות מנצח/ ולהרגיש מתוסכל
בתפר הזה הגס/ שבין חדות ורפיון חושים/ נוצרות אהבות גדולות/ ובאים ימים קשים/ אתה יכול להביס את עצמך / להרגיש שונה/ ולהיות אתה. כמו צעד קטן של אל גדול/ חסר אונים וכל יכול/ בין הסדן והפטיש/ לאשר ולהכחיש/ כי ככה רק אתה מרגיש. הכי פוחד מהבטוחים/ הכי בוטח בפוחדים/ מול אלו שתמיד קיוו/ יש אלו שתמיד ידעו/ והבחירה כולה שלך/ על מה הפעם תדרש לומר סליחה. וככה זה מתוך בחירה/ נותרת בלי הרבה ברירה בין הגדולות והנצורות/ כל הקטנים יורים צרורות אתה יכול להרתע / או להלחם/ אולי להיות אתה. כמו צעד קטן של אל גדול/ חסר אונים וכל יכול/ לחיות משני צידי הכביש/ זה מעורר וגם מתיש/ וככה רק אתה מרגיש.
| |
כך הם יהיו או מישהו ימות בסוף! לרגל פרקי הסיום של דוסון קריק (שאת הראשון לא ראיתי) קיבצתי את אור גורן והעמדתי את האתגר הבא, כל אחד יכתוב את עתידן של דמויות הסידרה, התוצאות לפניכן ויש לומר שהן מפתיעות, אני משכתי לכיוון מיני סידרה (שבמקרה הטוב תשודר בהולמרק) אור משך לכיוון סופ-אופרה שאפתנית, אבל בואו לא נקדים את המאוחר הנה לפניכם, דוסון קריק-העתיד. גירסת אור גורן.
דוסון
דוסון יהפוך להיות במאי פלייבוי כזה שמאוד מצליח ויש לו לרשותו גם עובדות וגם עובדים צעירים שמחפשים את קירבתו כל הזמן בשביל הפרוטקציה, והוא מנצל את זה ושוכב עם כולם, לפעמים בתוך האולפן על התפאורה של הסרט. אבל מדי פעם הוא משכנע את הבנות, וגם את הבנים, לעשות תסרוקת כמו של ג'ואי לפני שהוא שוכב איתן/ם, וזה מזכיר לו את העבר בקייפסייד. לבסוף הוא מתמכר לסמים ממריצים ולא יכול לעבוד יותר, עד שהוא יורד מנכסיו וחוזר לקייפסייד חסר כל, צל של דמותו מן העבר.
ג'ואי
ג'ואי מחליטה להישאר בפאריז בסופו של דבר, ולבסוף מתחילה ללמוד אומנות בסורבון, שם
היא מוצאת לעצמה צרפתי רגיש שעובד במאפיה של הסורבון, ומדי יום היא מקיימת איתו דיונים מעמיקים סביב מכונות הלחם
אבל יום אחד במקום ללכת איתה למפגש עם סופרים צרפתיים בבית הקפה המקומי, הוא בוחר להישאר ולשמור על הלחמים שלא ישרפו, אז היא משאירה לו פתק על הכרית שאומר שהיא לא בטוחה מי היא עדיין, וכל העניין עם הלחמים גרם לה לחשוב שאולי בעצם היא עוד לא מוכנה להשתקע עם גבר אחד. כל זה נכון, אבל פרט אחד היא לא מספרת לו-
שאחד הסופרים הצרפתיים, על תסרוקתו הבלונדינית, העלה לה לפתע פלשבק מן העבר,
שבו דוסון הגיש לה בוקר אחד באגט צרפתי מרוח בחמאה.
אז היא חוזרת בטיסה ישירה לקייפסייד, מגלה שדוסון נותר מסומם חסר כל, ומתחתנת עם בטלן מחנות המכולת המקומית, שאומנם לא דומה לדוסון, אבל לפחות יש לו פרנסה.
פייסי
פייסי נשאר לישון במשך כמה שבועות אצל דפיוטי דאג, ואז יום אחד יש לפתע דפיקה בדלת - וזאת אישה שהוא לא מזהה בהתחלה, שנושאת עמה תינוק בן 5. לבסוף הוא נזכר מי זאת - מיס ג'ייקובס, המורה שהוא שכב איתה בתיכון. מסתבר שהיא נכנסה להריון ממנו, אבל העדיפה לשמור על זה בסוד כל עוד הוא היה קטין, ולכן היא גידלה את התינוק לבד בקומונה של היפים שהולכים ערומים כל הזמן.
אבל עכשיו נמאס לה מהקומונה אז היא חוזרת, ופייסי מתלהב מאוד לגלות את פייסי ג'וניור, אבל הוא יודע שהוא חייב לפרנס אותם אז הוא מתקבל לעבודה בתור מנקה במסעדה של אמא של דוסון.
אחרי כמה שנים נהדרות, דוסון מגיע למסעדה יום אחד כשהוא מסומם, ומגלה שם את פייסי, שכבר התקדם לשוטף כלים. דוסון מתחיל לצעוק על פייסי שהכל באשמתו, שהוא איבד את ג'ואי ואת הבימוי ואת הכל בגללו, ולבסוף הוא שובר לפייסי בקבוק בירה על הראש, והאמבולנס מאחר כי הבעל הבטלן של ג'ואי חנה בדיוק ביציאה מבית החולים במהלך משלוח של לחמים לקפיטריה, אז פייסי מת מהדימום.
ג'ן
בשנה הראשונה בניו-יורק, ג'ן מתקשה לעמוד בלחץ של הטיפול בסבתא זפתא, אז היא חוזרת ופוגשת כמה מידידיה משנות ילדותה, וחוזרת לשכב איתם באורגיות מטורפות של סקס וסמים - באחת מהאורגיות היא אפילו פוגשת את (ושוכבת עם) מיכל ינאי.
אבל מרוב אורגיות וסמים היא שוכחת יום אחד לקנות לסבתא את הכדורים, והסבתא מתה, וזה מעיר את ג'ן והיא מחליטה שהיא חייבת שוב לשנות את חייה - אז היא עוברת לגור במנזר בודהיסטי בהרים, בשביל לטהר את הנפש, ואחרי שנה במנזר היא חוזרת לחיים הרגילים וכותבת ספר על חוויותיה במנזר - הספר נכשל כישלון חרוץ, אבל היא מחליטה לא להתייאש וכותבת ספר נוסף, הפעם על האורגיות שלה עם מיכל ינאי. הספר הופך ללהיט גדול, ג'ן העשירה קונה הוצאה לאור ומגלה שסי-ג'יי עובד שם בתור עורך לשוני - אז היא מזמנת אותו למשרדה, חושפת בפניו את החזה ואומרת - "כל זה היה יכול להיות שלך, אבל וויתרת על זה. אתה מפוטר."
ג'ק
בזמן שג'ק הולך ברחוב בניו-יורק יום אחד, הוא מתגלה על ידי צייד דוגמנים, והופך עד מהרה לדוגמן תחתונים מצליח שתמונותיו (או בעיקר התחתונים שלו) מקשטות שלטים בכל רחבי המדינה.
סנאטור מוורמונט נתקל בשלט ענק שבו ג'ק שוכב בתנוחה חושפנית במיוחד, וזאת אהבה ממבט ראשון - הסנאטור זונח את אישתו וארבעת ילדיו וטס לניו יורק למצוא את הדוגמן המדהים והתחתונים שלו. לבסוף בעזרת קשריו הוא מוצא את ג'ק, ומבשר לו שהוא מאוהב בו ורוצה לבלות איתו את שארית חייו - וג'ק מסכים, הרי כל החיים הוא רק חיפש אהבה אמיתית, והנה סוף סוף היא הגיעה, ועוד בדמות סנאטור מוורמונט.
ג'ק עוזב את עבודת הדוגמנות (אם כי מדי פעם הוא מדגמן תחתונים בחדר השינה בעבור הסנאטור) ועם השנים הסנאטור משכנע את ג'ק שיכנס אף הוא לפוליטיקה - וכך ג'ק הופך להיות הסנאטור ההומו המוצהר הראשון של מדינת ניו-יורק. אחרי עוד כמה שנים, ג'ק מציג את מועמדותו לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית - ואף אחד לא חושב שיש לו סיכוי, הרי לא יכול להיות שיהיה נשיא הומו - אבל אז ג'ק שוכר חברת פרסום קטנה ונועזת שבראשה עומדת לא אחרת מאשר אודרי, והם יוצאים בקמפיין ענק שבו נראה ג'ק משכין שלום במזרח התיכון כשהוא לבוש תחתונים.
ג'ק נבחר, והופך לנשיא ההומו הראשון של ארצות הברית - אבל הוא לא שוכח את חבריו מהעבר, והופך את קייפסייד לעיירת תיירות ללא מע"מ.
גירסת מרקו
דוסון
אחרי כמה שנים שבהם דשדש שנים בעסקי הקולנוע, עשה בי-מוביז שלא מצליחים לעשות באזזז ולבסוף מצא את עצמו מורה מתוסכל לקולנוע בבית הספר התיכון מקיף קריק, דוסון מוצא את עצמו מקדיש חלק ניכר מהיום שלו בלשבת מול הסולם שעל קיר הבית ולחלום על ג'ואי והימים היפים ולהקשיב לפס הקול של הסדרה דוסון קריק בנגן הסי די הישן שלו.
הוא שוכב עם תלמידה בת 15 ארוכת שער חום ומצועפת עיניים, הוא יודע שזה אסור, הוא עף מבית הספר, מסתגר בביתו ומתמכר לטיפה המרה. לבסוף בגיל צעיר יחסית הוא מת משחמת הכבד.
לא רבים מגיעים להלוויה.
ג'ואי
אפילו לפסיכולוגית של ג'ואי נמאס לשמוע מהקיטורים שלה.
היא רווקה ארסית ומתוסכלת, כותבת ביקורות ספרות לעיתון נחשב, מעשנת בשרשרת סיגריות דקות, ומקפידה לבכות כל ערב, לבד מול המראה.
הגבר האחרון שאהבה עזב אותה כי היא צינית.
הגבר האחרון שניסה לשכב איתה לא הצליח להעמיד מרוב פחד, אבל הציבור מחכה למוצא פיה והיא מוזמנת נחשבת במיוחד בתוכניות אירוח, ובקרוב ממש הניו-יורקר יקדיש לה מאמר ארוך.
היא תמיד מקפידה להדגיש בראיונות שהיא באה מעירה קטנה ושהיא יודעת מה זה סבל, אבל תמיד תחזיר את המנה שלה במסעדה ותצרח על המלצרית.
היא היתה אנורקטית, בולמית, התמכרה לכדורים ועכשיו היא בעיקר מכורה לעצמה.
היא מדליקה עוד סיגריה.
וחושבת על דוסון.
לוווזזזזזזזזזזזר! היא שואגת.
מועכת את הסיגריה במאפרה.
מוחה את הדמעה, מתקנת את האיפור
ומציתה סיגריה חדשה.
פייסי כבר כמה שנים שהוא הבעלים של משרד פירסום בינוני בגודלו ומצליח במיוחד, שידוע בפירסמות נועזות וקריאטיביות ללקוחות שאוהבים סיכונים.
הוא נשוי כבר חמש שנים, לקארן, שאותה פגש במקרה ברחוב.
בזמן האחרון פייסי יוצא מוקדם מהעבודה, להספיק לשיעורי הלמאז', כן קארן בהריון, הם יקראו לבן ג'ושוע.
אחת לחודש פייסי נוסע, לקייפסייד לטפל באביו המזדקן, להחליק בירות עם דוסון (ולהציע לו עבודה בסוכנות, דוסון תמיד מסרב).
בערב השנה החדשה האחרון, הוא ישב מחובק עם קארן מול העץ, הם שתקו, פייסי שם את ראשו על כתפה בשקע הקטן שכאילו נועד מלכתחילה לראשו והיא ליטפה אותו, ואז הוא ידע באותו רגע, שאחרי הכל ולמרות הכל
הוא סוף סוף מצא את מקומו.
ג'ן
אתה יכול לברוח מהעולם אך לא יכול לברוח מעצמך, ג'ן למדה את זה מזמן.
היא כבר לא רוצה לברוח, טוב לה כאן, בסיאטל הקרה.
בעלה עובד במייקרוסופט, היא שדרנית רדיו ויש להם גולדן רטריבר ושני זאטוטים.
לבת הקטנה קוראים מישל והיא ציירה לאמא ציור בגן, שבו רואים משפחה מאושרת, זה חונק את ג'ן לפעמים, בעיקר בלילות. אז היא קמה ועומדת בכותונת לילה במרפסת, עד שהקור משתלט עליה לחלוטין.
לפעמים ג'ף בעלה מתעורר ומחבק אותה, יש הרבה דברים שהוא לא יודע לגביה, לפעמים היא חושבת שככה עדיף.
אחת לשנה מישל וג'ן מדליקות נר נשמה לסבתא והמשפחה תורמת קבועה ונדיבה לאגודה למלחמה בסרטן.
אמא של ג'ף שוב הזמינה אותם לראש השנה (ככה זה שמתחתנים עם יהודים) ואולי השנה הם יעשו טיול לקייפסייד להראות לילדים איפה אמא גדלה או אולי טיול שורשים לישראל, לפגוש את המשפחה של סבתא טובה.
מי יודע? חושבת ג'ן ונותנת לקור של הלילה, לחדור לה לתוך העצמות, להיכן שאיש לא יגיע.
מלבד הקור ומלבדה.
ג'ק
ג'ק שוב יוצא לדייט.
אחרי שהקשר האחרון והמשמעותי שלו שוב התפרק, הוא מחליט שהגיע הזמן לאסוף את השברים.
אין לו יותר מדי ציפיות, אין לו יותר מדי תקוות, מחר סופ"ש וביום שני חוזרים לעבוד, אין תלונות, לפחות בשמאות מקרקעין אתה לא תקוע כל היום במשרד.
הדייט די נחמד, ויש משהו באוויר הספציפי ובכלל האוויר של אטלנטה נהיה קצת פחות מהביל בעונה הזו של השנה. הם מביטים בעיניים ומחייכים, שניהם יודעים שמזה אפשר להסתבך, אפשר להתאכזב ואפשר להשבר ומזה גם אפשר להתאהב.
הוא יחזור הביתה די מחוייך, וישב לכתוב עוד כמה עמודים בספר שאולי יום אחד הוא יפרסם. אז אולי הוא ינסה לחדש את הקשר עם ג'ואי, למרות שהיא נראית לו היום שונה לגמרי מהנערה שהוא הכיר אז בקייפסייד.
הוא רוצה אהבה והוא ימצא אותה.
ואולי היא תמצא אותו, שניה לפני שהוא ימצא סוף סוף את עצמו.
ואולי כל זה בכלל מתחיל הלילה, הוא חושב. ומכבה את האור.
_________________________________________ עד כאן העתיד, יש עוד חוב אחד לגבי מה יקרה לאודרי בסוף הדרך, ההסכמה היא שהיא תמות, אור חושב שבמהלך טיול באירופה היא תעשה באנג'י והחבל יקרע, אני חושב שהיא תמות כתוצאה מסקס יותר מדי פרוע.
נו שוין! יש כנראה סיבה למה לא שוכרים אותי לכתוב סדרות לטלוויזיה.
| |
יהיה ילד? או גוג ומגוג. ש' הקולגה מהעבודה דיווחה לי כי על פי העתונות חלה פריצת דרך ובקרוב ניתן יהיה לערוך הפריה מלאכותית מעירוב זרע של שני גברים ללא צורך בביצית. אומנם עדיין נדרשת פונדקאית, אבל זה הרי רק עניין של זמן עד שגם גברים יהרו והעולם לא ישוב להיות כשהיה. זה הרי רק עניין של זמן עד שהידיעה תגיע גם לכנס האמהות הפולניות (הפעם מתארח בלודז' וכותרת הכנס: "אוח, אני כבר הייתי עושה את זה יותר טוב") ואזי עומדת לה בסכנה החלטה 1888A-445-זושה, שקובעת שבנים הומואים פטורים מהשאלות: "מתי תתחתן" ו- "מה עם ילדים". אומנם מספר אמהות פולניות, ברוח המערב הנושבת, אומרות לילדיהן: "דווקא רועי היה כל-כך נחמד..." או "מה אבא של ניר עושה?" אבל מכאן ועד לדרוש ולשאול בדבר חתונה הדרך ארוכה היא ורבה, שכן פולניות, כמו עורכי דין, מכירות את הכלל: "אל תשאל אם אתה מפחד מהתשובה". בכלל, יחסי ההומו עם משפחתו הפולנית (ועם חבריו הסטרייטים) יחסי סטטוס קוו עדינים הם. הם מתעניינים בשלומו, דורשים בטובתו ומקווים שיהיה מאושר, אבל אם אפשר בלי להכנס לפרטים. וכך כתוצאה מעמימות זו זוכים כל הצדדים: ההומו מקבל מרחב מחיה מבורך שאחיו הסטרייטים מביטים בו בקנאה. ואילו הפולנים מקבלים אף הם פטור ממכריהם משאלות החתונה והילדים. אומנם נכון, בטרם היה מקובל במשפחתי לדבר על היותי הומו, השאלה "מה שלום מרקו?", שאלה שמשמעותה "הוא עוד לא התחתן, הא?", היתה זוכה למענה: "הוא עורך דין" תשובה מוחצת שמשמעה: הוא שווה ואיכותי, הוא עסוק נורא, ואם תשמיצו אותי הוא יתבע אתכם אז תזהרו! לעומת זאת היום כשמשפחתי יצאה מהארון המענה לשאלה הנ"ל הינו: "הוא הומו", תשובה מוחצת אף היא שמשמעה: הוא שווה ואיכותי, הוא לא מצא כלה כי הוא לא מחפש, ואם תעצבנו אותי אני אספר לכם את כל הפרטים, אז תזהרו! אבל מה יהיה עכשיו כשאמי תלמד ש: "לא צריך איזו קלפטה כדי שיהיה לי נכד ממרקו"? גוג ומגוג!
אני כבר רואה איך זה מתחיל במשפטים כמו "אתה חייב לתת עוד צ'אנס לרועי! אל תתן לו לברוח" ו- "מתן מהנדס ואבא שלו רופא!" ומגיע עד הוראות ברורות באיך להחזיק את הגבר שלי. אמהות פולניות יציפו את הצ'ק מי אאוט ויחליפו מתכונים: "נעם שלך מצוייד?" "מה לעשות שליאורי אקטיבי?" "ורסטילי שמרסטילי, ילד יצא מזה?!?" אני כבר לא מדבר על ההחלטה הקורעת לב מי מבני הזוג יכנס להריון ("אתה" "לא! אתה!") או התגובה של האב הפולני כשהוא ישמע שהבן שלו בהריון ("אז בכל זאת אתה הנקבה! חובש!!! סטרייט!!!!) ואיפה נאחסן את הדבר הזה ומאיפה הוא יצא (משמעות חדשה ללידת עכוז?) ומה זה יעשה לחיי המין שלנו בהמשך. בקיצור, המחסום עומד להפרץ, גדר ההפרדה עומדת ליפול, ונכון בינתיים עד שנכנס להריון הדרך רחוקה, ובדרך יש עוד פונדקאיות, אבל פולניות לא צריכות לא סיבה ולא תוצאה, הן צריכות רק הזדמנות כדי להיכנס לך לחיים. תגובת כנס הפולניות בלודז': "נו שוין, זה חיים זה?"
| |
לדף הבא
דפים:
|