קרקס

לא ציפיתי בכלל להיות איתה. לשמור עליה, להריח אותה, לשמח, לראות אותה מחייכת, לחבק אותה, לשכב איתה, להציע לה נישואין, לאהוב אותה. בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאזכה לאהבה כזו, ועוד כלפיה וממנה. שבע שנים עברו. לא פעם ולא פעמיים כבר תכננתי כיצד יראה המוות שלי. האמנתי כי לא אחסר לאף אחד, ואם אחסר- אז לטובה. כולם יבינו למה התאבדתי ולא יעזו להוציא מילה על אגואיזם מצידי. לפחות רוב האנשים יחשבו שעשיתי את הדבר הנכון.

כבר שבע שנים בהן אני נאבק בסיוטי הלילה שלא נחים לרגע. "הוא אמר לי לירות!" צעקתי בעודי קם מן המיטה. "הרגת אותו!"

הייתי בחקירות חוזרות ונשנות וכששוחררתי, רק הותקפתי על ידי העוברים והשבים, על ידי המשפחה שלי, המשפחה שלו. על ידי עצמי. לא האמנתי שזה קורה. קראתי לעצמי טיפש, טיפש בן זונה! לא מגיע לי להיות משוחרר. יותר מכך, לא מגיע לי לחיות. אני לא יודע מה מנע ממני להרוג את עצמי. הרי לא נשאר לי בשביל מה לנשום. הצלקת הנוראית הזו תישאר לעד.

העזתי, כעבור שלוש שנים, להסתכל להם בעיניים. ציפיתי לצעקות ואף לאלימות פיסית. כל זאת לא קרה. הם רק בכו, ואולי זה היה גרוע יותר מכל דבר אחר. הם הסתכלו עליי ובכו. באיזשהו שלב אמה חיבקה אותי. כל הפגישה התנהלה ללא מילים. ללא מילים כלל. לא היה מה להגיד, לא היה צורך. המחשבות יצאו מכל החורים וכל שנשאר לכולם הם האבדן, האומללות והכאב.

היא ישבה עם אמה ואחותה. גם היא לא אמרה דבר. עיניה הירוקות נצצו והיא ניסתה שלא לפרוץ בבכי קולני ומר כפי שעשתה אמה. "אני מצטער," רציתי ללחוש לה אך לא הצלחתי להפריד את השפה העליונה מהשפה התחתונה. היא בטח יודעת בין כה כמה אני מצטער. כולם יודעים וכולם ממשיכים לרצות בעונש הכלא שלי להמון זמן. ממשיכים לרצות לראות בסבלי. חבל, חבל שאיני יכול להראות להם את המתחולל אצלי מבפנים. אני מרוסק. אני שבור. אני כלום.

אבל אז שפתיה נמתחו לכדי משהו שנראה כמו חיוך קטן. ממש ממש קטן, קטן עד כדי גיחוך. לא דמיינתי. אולי הייתה זו תנועה לא רצונית, חשבתי. אולי משהו הפריע לה אז היא הייתה חייבת למתוח את שפתיה משני הכיוונים... לא. היא חייכה אליי. היא הביטה בי וחייכה, ומעינה השמאלית זלגה דמעה.

התאהבתי. התאהבתי עד מעל לראש ולא היה לי אכפת  לא לראות אותה יותר לעולם. הספיק לי לראותה מחייכת אליי ולגלות את הרגש הזה בנשמתי המתה. לגלות את התקווה.

לא ציפיתי בכלל להיות איתה. הבת של האיש בו יריתי בטעות וגרמתי למותו בעת פעילות מבצעית. לשמור עליה, להריח אותה, לשמח, לראות אותה מחייכת, לחבק אותה, לשכב איתה, להציע לה נישואין, לאהוב אותה.

מחר אנחנו מתחתנים.