קרקס

לפעמים נמאס לי לחפש אותך,

וכל שאני מוצאת הוא סנובים מחופשים.

לפעמים אני בטוחה כי זהו זה,

אבל הלב אומר אחרת,

וכשמדובר בכך הלב תמיד צודק.

לפעמים נמאס לי לקוות שתבוא,

מתישהו,

מתי שיהיה נכון.

במדינה כזו קטנה,

בין קבוצה קטנה יותר,

ותנאים של אחד למאה.

לפעמים נמאס להאמין.

עליי להיות סבלנית, אני יודעת,

אבל מה אם זה לא יקרה לעולם?

אולי לא נמצא אחד את השני,

אפילו שאתה בטוח קיים.

אסור להרים ידיים.