Pro Procrastination

הרגע העצוב בו אני מבינה שהבן אדם הכי קרוב אלי, הבן אדם שאיתו אני יכולה להיות הכי פתוחה הוא בן אדם שלא מסוגל אפילו להתחיל להבין אותי. 

אז מי אשם? כבר זמן ארוך מכונן בי החשש כי מדובר בבחור שפשוט לא משדר על גל זהה לשלי, ואולי אני סתם עוד בחורה מתוסכלת עם דרישות לא הגיוניות כלפי הגבר בחייה.

אבל אני אומרת (וזה דורש מאמץ רב) שאני במקום שלא טוב לי להיות בו, הוא אומר לי שאם אני רוצה כמה ימים של לבד אז הוא יבין. אני רוצה לצעוק שאני כבר תובעת בתוך כל הלבד הזה אבל במקום, אני מסכימה כי פתאום בודד לי אפילו יותר בנוכחותו. עכשיו אני חושבת אם יש בכלל טעם לחזור.