אני לא רוצה להתבייש בזה שגדלתי בעיר ואני אוהבת טבע.
זה לא קונספט בשבילי.
והצורך להסביר והאי נחת וחוסר השלווה הפנימית, זאת העירוניות שלנו.
אני חושבת שאני אוהבת אותך, כי אתה מרגיש לי כמו היחידי פה מלבדי שנלחם על זכותו להיות
חושב-חופשי
"A FREE THINKER"
אין הרבה פחד באהבה הזאת שלי
שהיא חד צדדית
אבל יש בה כאב מלא תקווה שאולי גם אתה רואה בי הרבה דברים
להביט במישהו ולחשוב שאתה אוהב אותו כמו שהוא-
זאת ברכה שזכיתי לחוש.
אין לי סיבה להתאכזב כי אני אוהבת את החופש הזה שלי לקבל אדם גם כשהוא לא איתי בקשר ישיר.
עליתי מדרגה,
כי אני לא מפחדת לחוש כאב ואני שוב יכולה לחוש אותו.
וגם כשאני כן מפחדת אני מצליחה לשרוד "אי- ידיעה"
אני מלאת:
אהבה,תשוקה,עייפות,תשישות,שמחה,כאב,שקר,חופש,תסכול,שביעות רצון,ביטחן,חוסר ביטחון.
והכל תשוקה.
ואין לי בעיה עם זה. בערך.
לא משנה מה אנסה ללמד את עצמי להרגיש-בסוף האמת תצא ממני,כמו אור מדובון אכפת לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: