ללא נושא

למרות שהייתי מתה לצאת עכשיו לרחוב על שני מחושים על הראש אני נאלצת לשבת בבית וללמוד למבחן.... זה מה שקורה כשדוחים ודוחים!!!

לימדו את הלקח, ואל תדחיו את הלימודים לרגע האחרון! 

אז שיהיה לכולם חג שמח, אני חוזרת לחרוש :)

עוד מעט (שעה) יהיה כבר יום חדש...  :)

אז מיום שישי עוברים עליי ימים לא קלים ואני משתדלת להסתכל על הצד החיובי- אבל כמו שאומרים, צרות באות בצרורות! השבוע הזה כולו הולך להיות לא קל באופן כללי, אז החלטתי ללכת לישון נורא מוקדם היום! שינה עושה לאנשים טוב, היא גורמת לנו לשכוח (בעל כורחנו) את מה שעבר עלינו תנו לי להסביר.

ע"פ פרוייד, חלומות הם הדרך של המוח להתמודד עם הדברים שאנחנו מדחיקים ביום יום ע"י האני הפנימי שלנו. כאשר יש מחשבה או מעשה בלתי הולמים או קשים מנשוא עבורינו, הגוף שלנו מדחיק אותם. אנחנו מתעלמים לחלוטין מהדברים שאסורים לנו, או מנסים לשכוח את מה שלא נעים לנו (בגלל זה בד"כ אנשים עם טראומות סובלים מכל מני הפרעות גם אם הם לא זוכרים שהדברים האלה קרו להם ונמחקו להם לחלוטין מהזיכרון (בעיות שינה, פחד מקירבה ואינטימיות אצל נשים שעברו אונס או הטרדה מינית, פחד מרעשים אצל אנשים שההורים שלהם היו רבים הרבה בילדות)) אבל אנחנו שוכחים שבמוח אין כפתור "מחק", וכל מה שקרה לנו נשאר בקופסא קטנה במוח, ורק לעיתים עולים לפני השטח (כמו במקרה של אנשים עם טראומות).

יש עוד דבר שקורה וזה "Freuidan slip" (התפלקות פרויידאנית בתרגום חופשי) אנחנו חושבים על משהו אחד, או שאיזושהי מחשבה עמוקה נמצאת במוח ואנחנו אומרים אותה בלי להתכוון בכלל. למשל, אם אני מסתכלת עם מישהו עם אף ממש גדול, ואני ארצה לחמיא לו על הסוודר אני אגיד "וואו האף שלך ממש יפה".

הפעם היחידה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו (וגם אז ממש בקטנה) להתמודד עם כל מני דברים שאינם "מקובלים" זה בחלומות שלנו. מי שמפחד לעבור דירה עלול לחלום לפתע שהבית שלו עולה באש- זו הדרך של המוח שלנו להעביר אותנו דרך מה שאנו חוששים, מפחדים או מתעלמים ממנו וכך, כשנתעורר, נדע מה עלינו לעשות. הבעיה מתחילה כשהמוח שלנו מתחיל לסנן את החלומות שלנו כך שלא נזכור אותם כשנתעורר- בדיוק ע"י אותו המנגנון שדוחף את החששות ואי הנעימויות שלנו אל מתחת לפני השטח. שיטה מעולה להמשיך ולהתמודד היא לכתוב את החלומות שלנו. כך ניתן להיזכר בהם שוב ולהפוך אותם לברורים יותר לאט לאט ולא לפחד להתמודד עם מה שיש בתוך החלום ולהבין שזה בסדר. אפשר אפילו להגיע למצב שממש נשלוט במה שאנחנו חולמים. אני קצת סוטה מהנושא ועדיף שלא ארחיב על זה כי זה נושא שמאד מעניין אותי (חלומות צלולים) עדיף שאני לא אתחיל בכלל אלא אקדיש לזה פוסט שלם משל עצמו.

הדרך הטבעית לעקוף את מנגנון הצינזור שמוחק לנו את החלומות היא, כמו שאמרתי, חלימה על דברים בעקיפין (שריפת דירה, מישהו שחולם על זה שדודה שלו מביאה לו 2 בלונים כי הוא מפנטז על הציצי שלה וזה לא ראוי וכו').

אז אני מקווה שזה לא היה מתומצת מדי מצד אחד ולא חופר מדי מצד שני ושהבתנם למה התכוונתי! שהמחשבות שלנו, יחד עם החלומות, יכולות להמחק קצת התהליך השינה וזה ממש עוזר לנו להתגבר על בעיות. חוץ מזה שתמיד כשעייפים הכל נראה הרבה יותר גרוע.

אז שיהיה לכולם לילה טוב, ואל תפחדו מהחלומות שלכם- הם לא מגידי עתידות (בניגוד לדעה המקובלת...) אלא ידידים תומכים

אז אולי לא באמת כרגיל, אבל חשבתי לסכם את השבוע... ואז החלטתי שלא, כי זה יהיה ממש נדוש.

חשבתי לספר לכם מה אני הולכת לעשות היום... ואז החלטתי שלא, כי זה לא כזה מעניין.

חשבתי לדבר על מזג האוויר המקסים... אבל החלטתי שלא כי זה ברור מאליו.

ואז עלה לי פתאום רעיון משונה שכזה- משהו שקשור לשירים! אולי איזושהי תמה (theme) עם שירים יפים שיכולים ללוות את השבת... ואז החלטתי!!! בעיקר בגלל שלא נראה לי שהצלחתי לשמור על בלוג אנונימי (חוץ מזה שלא נראה לי שקשה לזהות אותי בכיתה עם בלוג כזה ורוד ואוהב כלבים) - אני אפרסם מלאנתאלפים שירים שווים מסרטים שאולי יגרמו לכם לרצות ללכת לראות סרטים... :) שזה אחלה, כי סרטים זה כיף, אבל לא כ"כ אחלה כי זה יוצר מלא עבודה... אז זוהי רשימת שירים אהובים עליי מסופים של סרטים (הקטע הזה שכל האנשים יוצאים החוצה בבלאגן מטורף, דוחפים אחד את השני ולא יכולים ללכת בצורה מסודרת או לקחת איתם את הזבל שלהם ולשים לב לשירים המקסימים שמלווים אותם החוצה)

• נתחיל בשיר האהוב עליי!!! מהסרט ריו (מומלץ לראות את הקליפ במסך מלא על 1080p).
• ועוד אחד מקסים שנותנן המון אנרגיות בבוקר מהסרט אקס מן - first class (הסרט האחרון שיצא).
• זה ממש חדש ומאד מאד חזק! מהסרט The Lorax.
• עכשיו אחד ממש מקפיץ, גם מסרט שיצא לאחרונה... Street Dance 2 בתלת מימד!   אמנם לא מהכתוביות אבל הוא הסרט האחרון שבסרט... מנגינה חזקה ביותר :)
• הנה משהו שירקיד אתכם מסרט טיפה יותר ישן... "תזיזו ת'רגליים" (Happy Feet לא יודעת מה הקשר לתרגום) 2.
• נעבור לשיר טיפה יותר שקט וישן... מהסרט לארי קראון בכיכובם של טום הנקס וג'וליה רוברטס. לא ראיתי, אבל שמעתי שהוא אחלה.
• אז נעשהו משהו טיפה שונה פה- מזמן ראיתי סרט עם כמה חברות שנקרא Mr. Nobody (מר אף-אחד בתרגום חופשי) והיה כל הסרט שיר ממש יפה, מאד ישן, שנראה לי קשה לא לאהוב. למי שלא ממש מתחבר יכול בקלות למצוא גירסאות יותר חדשות של השיר שיתאימו לו יותר לטעם.
• טוב אני מוכרחה להודות שזה שיר ממש מפגר. אבל הוא יצא מהסוף של הסרט Mirror Mirror בכיכובה של ג'וליה רוברטס המהממת... אבל הוא פשוט ממש הצחיק אותי!
• יאללה הגיע הזמן למשהו רציני. מהסרט דמדומים 4 חלק א'. עוד אחת מיצירותיו הרומנטיות של ברונו מרס... אין מה להגיד הבחור מוכשר.
• ונקנח בשיר ממממששש חדש לסרט חזק ביותר (מומלץ ביותר למי שעדיין לא ראה) משחקי הרעב.
• 
  

יום שישי בבוקר, איזה יופי. קמית (בערך) מתי שהתחשק לי (הכלבה שלי החליטה שהגיע הזמן לקום אבל גם ככה כבר לא רציתי לישון). קמתי, התלבשתי, יצאתי לטיול ו...! התחלתי ללמוד... יאיי...

לכבוד יום הלימודים שלי אני אתן לכם כמה עצות וטיפים ללמידה נכונה (למרות שאף אחד לא באמת רוצה ללמוד בווווז...)

אז התחילו את היום עם סידור סביבת הלימודים ורצוי שתהיה סביבה נטולת גיוריים (מחשב, נייד, טלוויזיה, רעש). המשיכו בכך שהטמפרטורה לא תהיה גבוהה\ נמוכה מדי, כדי שלא תתעסקו כל הזמן עם נפנוף או עם לרוץ לשירותים כי השלפוחית מתכווצת לגודל של זית. הדבר האחרון והכי חשוב שהשולחן (רצוי לא ללמוד על המיטה ישיבה על המיטה שולחת מסרים למוח שהגיע זמן השינה מתך אינסטינקט) שהשולחן יהיה מסודר כי דבר נחמד שנקרא באנגלית

procrastination (דחיינות, מצורף סרטון מגניב) יגרום לנו לסדר אותו עכשיו.

אז אחרי שאירגנו את הכל, דאגנו לטמפ', החלטנו אם אנחנו רוצים ללמוד עם מוזיקה או בלי וכיבינו את כל הגירויים האפשריים- הגיע הזמן לשבת. הבעיה היא שרבים מאיתנו יושבים מול המחשב ולא יודעים כמה זה מזיק לנו. החל ממצמוץ דרך הקלדה ועד תנוחה נכונה- רובנו לא עושים זאת נכון. ישיבה ארוכה ובהייה במסך גורמת לנו למצמץ פחות- דבר שמיבש את העין ומזיק לה; חשוב לוודא שהכיסא שלנו מותאם למידותינו- שהמשענת תומכת לגמרי בגב, שיש מסעדים תומכי לידיים (אני באופן אישי משעינה את הידיים על השולחן...) ושהמושב שלנו עדיין מרופד ואנחנו לא יושבים על מושב שחוק ושטוח כמו עץ (זה פוגע בעמוד השידרה); בנוסף, תנוחת הישיבה היא חשובה מאד. לכל היושבים המוזרים שם (כן כן גם אני בתוכם)- התנוחה האופטימלית היא ישיבה של בין 90 ל110 מעלות עם הכיסא אל מול המסך. כדי לקצר את הכתיבה שלי (מה לעשת, יש עוד שיעורים שמחכים לי) יש לכם תמונה (אני אפילו לא שמה לינק כדי שלא תתעצלו לפתוח אותה):

למי שלא יודע- ישיבה נכונה מזרימה את הדם באופן האופטימלי לכל הגוף והכי חשוב אל המוח, מה שעוזר לנו גם לשמור על הבריאות וגם על הריכוז(!) ומאפשר למידה אופטימלית.

בנוגע לשיטות לימוד- זה כבר מאד אינדיווידואלי ואני ממש לא הולכת לדבר על זה. תהנו ושיהיה לכולנו בהצלחה :)

שכחתי לציין!!! חשוב מאד לקום מדי 15-20 דקות ולמתוח קצת את הגוף. למי שממש מרוכז ולא רוצה להפסיק לקרוא- עדיף לקום אפילו כל 30 דקות כדי למתוח את הגוף ולא לתת לו להתכווץ בתנוחה אחת (בעקר אם יושבים בתנוחה לא נכונה) אפילו 2-3 דקות של מתיחות :) :) :)

אין דרך קלה להתחיל פוסט כזה, ואולי זה נדוש ואולי כולם כותבים על זה- אבל כל מי שכותב על זה מבורך בעיני.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מזכיר לנו מאיפה באנו ואיך הניצולים החיים הם בני 67 ומעלה מה שאומר שאו שהם היו ילדים קטנים מאד ובקושי יודעים מה קרה שם, או שהם מבוגרים מאד ולא זוכרים לא רק מה שקרה שם, אלא גם מה קורה פה. סבתי האחרונה היא ניצולת שואה (כל שאר הסבים והסבתות שלי ז"ל נפטרו ממחלות או משיבה טובה בארץ) והיא סובלת מדימנציה. היא אף פעם לא דיברה איתנו הנכדים או עם הילדים שלה על השואה- כשהם הגיעו לארץ לא האמינו להם וגרמו להם להתבייש בכך שהם מספרים סיפורי זוועות שכאלה... זה עצוב מאד, כי היום נדמה שכבר לאף אחד לא איכפת ואז כשהיה, פשוט לא היו מסוגלים לדבר על זה. זה היה קשה מדי.

סבתי חולת דימנציה והיא בת 91, והסיפורים שלה הם כולם סיפורי גבורה- אני גאה להיות נכדתה של אישה לוחמנית ועצובה להגיד שהיא כבר לא זוכרת מי אני...

כשהנאצים פלשו לפולין סבתא שלי מייד הרגישה שהיא ומשפחתה בסכנה. עם הרבה שיכנועים היא הצליחה, בגיל 17 בלבד, להציל את משפחתה בפעם הראשונה והם נמלטו מגרמניה להולנד. כשהנאציזם התרחב והגיע גם להולנד, למשפחה לא היה כוח לברוח, אבל סבתי שהייתה כניראה בעלת אינטואיציה גבוהה ברחה לבד ליערות בלי המשפחה. מאוחר יותר התברר שהוריה נשלחו למחנאות השמדה ונרצחו. 2 אחיותיה ברחו גם הן למקומות שונים- אחת לאוסטרליה והשניה אינני יודעת (אך היא כבר נפטרה..).

לא זכור לי כ"כ המסע שלה דרך יערות ביחד עם בן דודה בבריחה קבועה מהנאצים ועד חתונתה בפולין עם סבי, פעיל בבריגדה היהודית שנסע לישראל לפניה (להכין לה את הקרקע)- אך זכור לי סיפור אחד מאד מרגש שסיפרה לאחותי כשהיא עשתה את עבודת השורשים שלה: יום אחד, אחרי ימים רבים של בריחה, בן דודה של סבתי (צבי) החליט שנמאס לו לברוח, ושהוא מסגיר את עצמו לגרמנים. סבתא שלי לא רצתה לאבד עוד קרוב משפחה (באותה תקופה היה לה רק אותו ואת חברי הבריגדה) וניסתה לדבר על ליבו. הוא לא הסכים לשמוע לה, ולבסוף היא ניסתה דבר נואש אחרון היא קרעה לו חתיכה מהמעיל. כשהוא שאל אותה "מה את עושה??" היא אמרה לו "אם אתה הולך לשם, אתה לא צריך את זה. אתה הולך למות."

מיותר להגיד שהיא הצילה את חייו, כי כולנו ודעים שזה מה שהנאצים היו עושים אם היו תופסים יהודי נמלט מיערות פולין; אבל מוסר ההשכל פה הוא כפול: החיים שלנו יקרים, ואסור לנו לשכוח את זה ואסור לנו לוותר עליהם בקלות, כי תמיד יש דרך להינצל או להצליח אם רק נרצה. המשל השני הוא שאנחנו חייבים להמשיך לספר את הסיפור על השואה, גם כשסבים וסבתות שלנו לא יזכרו יותר כלום או פשוט ימותו בשיבה טובה (או לא טובה כי לצערי גיליתי לאחרונה שהורידו את קצבאות הניצולים מ6000 שקל ל4000 שקל שזה פשוט ביזיון שלא נותנים לניצולי שואה לסיים את חייהם בכבוד כי זה באמת כל מה שנשאר להם) נישאר רק אנחנו. מכחישי שואה יהיו תמידי, ואם השואה תישכח, כבר לא נזדקק לאייפונים שלנו, לבגדי המעצבים שלנו או לאח הגדול- נזדקק אחד לשני, כדי לנסות ולהימלט מהמוות ששונאי יהודים ברחבי העולם עדיין מנסים להמיט עלינו.

לא נשכח ולא נסלח, כי סליחה מלאה כמוהה כשיכחה.

קודם כל קשה לי מאד לשחזר את הפוסט הקודם כי הוא היה מהלב ומהרגש של אותו הרגע... אז אני אפרסם אתר עם עובדות מעניינות על כלבים, בינהן העובדה הזאת: (מהאתר http://www.facts-about-dogs.info/)

It is important to note that the dog is a creature that humans have never had to subdue into subservience...or with which they have been forced to do battle with, for there are no ancient rock carvings illustrating such situations as there are with so many other types of animals throughout history.  It appears that the dog formed an alliance with man of his own free will, and a partnership was formed on the basis of mutual friendship and trust. 

ואני אתרגם- חשוב לשים לב שהכלב הוא יצור שאיתו האדם מעולם לא היה צריך להכניע לצרכיו... או שהיה צריך להילחם בו, כי אין שום גילופי קיר עתיקים שמציירים מצבים כאלה, כמו שיש להרבה מאד סוגים אחרים של חיות במהלך ההיסטוריה. נדמה שהכלב יצר ברית עם האדם מרצונו החופשי, ונוצרה שותפות על בסיס של חברות הדדית ואמון.

אני חושבת שזה אומר הרבה על כלב- יצור חכם ומדהים שמדהים לדעת שלא נלחם עם האדם כדי להשיג ייתרון, אלא הבין שעדיף ליצור ברית. הוא אפילו לא נכנע- פשוט הגיע אלינו בתור ידיד. אמנם הרבעה ומיזוג גזעים יצר את כל סוגי הכלבים שאנו מכירים, מה שהפך אותם לממש עבדים שלנו, שזה מאד עצוב- כי אני חושבת שגם כלב עבודה עובד טוב יותר עם אימוני טיפוח (ולא אימונים על בסיס מקל\גזר ואימונים שבהם אומרים להם לא בכלל).

עוד עובדה מעניינת שמקרה תפסה לי את העין: כלבים אוכלים לנו תחתונים בגלל שיש עליהן את הריח שלנו. לא קשור כ"כ, אבל הכלבה שלי אוכלת לאחותי את התחתונים באובססיביות, אז חשבתי שזה יכול להועיל לה לדעת

אז אמרתי שני פוסטים באחד- גם בגלל שחידשתי את פוסט הכלבים וגם בגלל שלא רשמתי כבר הרבה זמן. עוברת עליי תקופה לא קלה, אני באמת מנסה לחשוב חיובי ולהגיד "יהיה בסדר" אבל אני פשוט לא רואה איך. סיבוכים משפחתיים וסיבוכים של הלב מפריעים לי... בכל מקרה, אני מקווה שזה יעבור מהר... זו בכל אופן הסיבה שלא כתבתי הרבה זמן (למרות שנכון לעכשיו זו דיי מטלה) ואני אשתדל מאד לרשום פוסט חדש מחר בנוגע ליום השואה- סבתא שלי היא ניצולה והייתי רוצה לשתף סיפורים כשלא כואב לי כ"כ הראש...

המשך ערב נעים לכולם. :)

אז כתבתי פוסט שלם עם עובדות על כלבים... ובטעות מחקתי אותו! הוא היה לזכר הכלבה של החבר הכי טוב שלי, שנפטרה, ואני ממש מצטערת שמחקתי אותו כי אהבתי את הקטע מאד והוא כגם היה לזכרה :( אני אשתדל לשחזר משהו דומה יותר מאוחר

יצאתי אהבלה.. מקווה שהוא סולח

וואו. איזה חום. אני אפילו לא מצליחה להזיז את עצמי מספיק בשביל לפתוח וויקיפדי ולחפש משהו מעניין לכתוב!!! לפחות אני יכולה לשבת ולא לעשות כלום ולהגיד שאני לומדת. זה גם מקרר אותי.

בכל מקרה- למדתי משהו חשוב היום: אין הנתחום מעיד על עיסתו. למי שלא יודע, נחתום זה אופה ו"עיסתו" הכוונה היא למה שהוא אפה. הכוונה שלי פה היא שאסור להגיד לאף אחד מה אתה שווה, כי ברגע שאתה יוצא מהסטיגמה שהדבקת לעצמך, זה יוצר סוג של אכזבה אצל המאזין וגורם לך לצאת... טוב... שקרן! תן לאדם ללמוד מי אתה, גם אם יוצא לך שבוע שאתה ממש שלילי או דכאוני או אפילו שקרן פתולוגי מכוער וצבוע, תמיד תוכל להפתיע שבוע אח"כ ב"עצמך האמיתי" כפי שאתה רואה את עצמך. ככה גם יחשבו עלייך שהשתפרת לטובה, או אם עשית את הרושם בצורה הפוכה (קודם רושם טוב ואז רושם רע) תמיד יצפו ממך לעלות חזרה לאדם שראו בך בהתחלה (בתקווה שאתם באמת אנשים טובים ולא מאלה שבסוף נאמר עליהם "הנה הצבעים האמיתיים שלו! הוא נבל!!!)

סורי על החפירה, באמת שאין לי יותר מדי מה להגיד. גם ככה אני כותבת את הבלוג בשביל לא לקרוא מאמרים... בכל מקרה היום אני הולכת בערב לסרט, אני אתן אח"כ המלצות :)

אה ודבר אחד אחרון!!! סוף סוף אני לא עושה 5 אלא 3 משמרות! אולי היה לי כיף בחופש, אבל לא כיף כמו לימודים עם מינימום משמרות :) :) :)

הגיע הזמן לספין מעניין. בגלל שאין לי באמת מידע להעלות, החלטתי לשפר לכם את היום כמו שאני שיפרתי לעצמי את היום! נתחיל במה ששיפר לי את המצב רוח פלאים ונתן לי את הרעיון מלכחתחילה:

למי שלא הבין החתול עושה M עם הידיים אז "YMCA"! חמוד בטירוף. יאללה, עוד אחד :)

לכל אוהבי הארי פוטר למיניהם... :)

ולבסוף... סתם משהו מצחיק

מקווה שזה עשה לכם מצחיק\חמוד בלב, ושתמשיכו לחפש דברים חמודים בעצמכם כדי להעביר את היום (אני צריכה ללכת לבנק!) יום טוב לכולם :)

אז הקיץ סוף סוף הגיע באיחור אפנתי, ולכבוד היום הראשון מבין 2 השבוע שאני לא עובדת החלטתי שהגיע הזמן לכתוב קצת. אין לי כ"כ פנינות חוכמה לכתוב היום אבל באמת שחם בחוץ מדי בשביל לחשוב חזק. בכל מקרה אני הולכת לחוף מאד מיוחד בת"א כך שאולי אוכל לעשות תיאום טמפרטוורות בין הראש לחוץ ואז יהיה קצת יותר קל לחשוב.

אבל אני חושבת שהגיע סוף סוף הזמן שלי להיות קצת שלילית. חוץ מזה שממש חם בחוץ, זה גם חג. ויש מלאאאאאאאאא אנשים במגיעים "להנות" במקום העבודה שלי. אתמול למעשה ביקרו במקום 15 אלף אנשים לעומת יום שבת בו היו "רק" 11 אלף. הבעיה מתחילה כשהעבודה הפיזית שאני עושה היא נורא קשה, אז אני קמה עם שרירים תפוסים בכל הגוף ופשוט עייפה מדי בשביל להרים את עצמי מהמיטה מה שפשוט לא קרה לי בחצי שנה האחרונה- הרגשה שלא התגעגעתי אליה, אכן. בנוסף, כל ערסיי ישראל החליטו לפקוד את מקום עבודתי ולהפוך את החיים שלי להרבה יותר מסובכים. ישראלים לא מסוגלים לקבל את העובדה שלא means לא. מדוע, ישראלים יקרים, קשה כ"כ להבין שיש למקום מסוים נהלים שזה לא תפקידכם לשאול "למה כמה איפה ומתי"?

והם הכי נהנים להפר את החוקים, להרגיש "גבר גבר" ולעשות לי דווקא. כאילו שאם תתגנבו לאנשהו בלי שאני אסכים, אז אולי תקבלו מדליה או שאני ארדוף אחריכם. לא- זה לא מה שיקרה. אני פשוט אסגור את דלת הכניסה ואתם תצטרכו לעשות סיבוב מלא כדי לצאת החוצה, ושיהיה לכם בהצלחה.

ומה הקטע שלכם עם עישון? אין פינת עישון- תתגברו. תגידו תודה שאנחנו מצילים את הריאות שלכם לכמה דקות ותפסיקו לנסות לעשן בשירותים, בחדר זבל(מוכרחה לציין שזה עוד לא קרה לי), במרפסות רנדומליות שמהוות יציאת חירום והעשן שלכם נכנס לאנשים אחרים לריאות ובכלל, תפסיקו לנסות לקבל קנס של 1000 שקל. כי אם הייתי קצת פחות נחמדה- כבר מזמן הייתי קוראת לשוטר לפני שאני מבהירה את הברור מאילו- אסור לעשן במקומות סגורים. אסור להיכנס לאיפה שרשום "הכניסה לעובדים בלבד" כי מה לעשות, אלא מקומות שאנחנו לא רוצים שתראו ולא רוצים שתעברו בהם- כי אלה מקומות שאנחנו העובדים מתפעלים את המקום (גם ככה מסריח מספיק בחדר זבל של 2*2 מ"ר אני לא צריכה גם את העשן סיגריות שלכם בריאות שלי בנוסף לריח המחליא של הזבל שאתם מייצרים.

מה שמזכיר לי- מה הקטע של ישראלים עם זבל?? בכל מקום שאני הולכת יש זבל. אף אחד לא מרים אחריו- המנקה תעבור, כן זאת שצריכה להתכופף על גבי 250 מקומות ולהרים את הזבל שלכם בשבילכם, כדי אח"כ לקחת אותו בשקיות זבל כבדות לחדר זבל שאתם מעשנים בו, בתקופת זמן מאד מאד קצרה כי נורא חשוב לכם לשבת כבר (אה כי לא ממש לא בא לשבת אחרי 8 שעות עבודה של התכופפות הרמה וריצה מקצה לקצה) למרות שביקשתי ממש יפה "חכו בבקשה 5 דקות בחוץ" כי לא בא לי שתשבו על זבל או שתבהו בי מנקה כי זה לא הדבר שאני הכי מקסימה בלעשות...

הייתי ממשיכה להתלונן על ההערות המטומטמות שאני מקבלת כל פעם על אותו המשפט שאני חייבת לומר אבל אז אני באמת אסגיר את עצמי אז עדיף שלא... חוץ מזה שאתם תחשבו שאני מגזימה (למרות שאני לא יודעת אם נתקלתם במצב בו אתם חייבים לחזור על אותו משפט כי זה משהו של העבודה אז פשוט עונים לכם את אותן הבדיחות המטופשות שוב ושוב ושוב ושוב...)

אז עד הפעם הבאה שבה אני מאד מקווה שיהיה לי משהו קצת יותר מעניין לרשום! שבוע טוב וחג שמח :)