מוות וכעכים
אין כמות. אין איכות. יש נכות! |
| 1/2005
ה-0 ב-2005 - זה על שמי...
אתמול היה אחד מהסילבסטרים הפחות טובים שלי. טוב, למען האמת אני לא זוכר שום סילבסטר יותר טוב, אבל גם זה היה גרוע. בהתחלה חשבתי שהכל הולך להיות כיף והייתי במצב רוח של איזה-יופי-שנה-חדשה-בטח-הכל-יסתדר-יהיה-כיף-בלה-בלה-בלה-שלום-עולמי, אבל כשהכל נגמר הייתי במצב רוח של איזה-באסה-הכל-נגמר-היה-חרא-מוות-אפלה-גוטיקה-וכו'. התוכנית הייתה ללכת לבית של חבר שלי מהכיתה, ויהיו שם עוד כמה חברים ונראה איזה סרט או משהו. אולי התוכנית לא כללה להתנשק עם מישהי בחצות, אבל בשלב הזה זה לא כל-כך הפריע לי, כי אצלי זה כבר מסורת. חבר שלי אמר לי שלא בטוח שהוא יכול בכלל לארגן את המפגש הקטן הזה, אבל אני בתמימותי ומצב רוחי האופטימי חשבתי שהכל יהיה בסדר. טעיתי. התוכניות שלי התבטלו ונתקעתי בבית עם ההורים שלי והחברים שלהם לחגיגת סילבסטר רוסית עד כאב עם הרבה וודקה, כשלכל אורך הערב הטלויזיה פתוחה על איזה ערוץ רוסי שמשדר איזשהו ספיישל סילבסטר צולע. כמו תמיד בחגיגות שכאלה אכלתי מלפפון חמוץ אחד ושתי פרוסות לחם וברחתי לחדר לפני שהוודקה תתחיל להשפיע ואמא תתחיל לספר בפעם המיליון את אחד מהסיפורים המביכים על הילדות שלי, והאורחים, בפעם המיליון, יצחקו. סגרתי את הדלת וניסיתי להתעלם מקריאות ה"אוקיי, עוד כוסית וודקה לכבוד ה... אממ... איך קוראים לזה?... סילבסטר!". "טוב," חשבתי לעצמי, "אולי זה לא יהיה כל-כך גרוע. אני אשחק קצת במחשב ואסיח את דעתי מהכל.", אבל המחשב המטומטם נתקע ולא פעל עד לפני בערך עשר דקות מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. למרות שלא שתיתי וודקה, אני יכול להישבע שלפני שהמחשב קרס והמסך נהיה שחור, הופיעה לי ההודעה הבאה: "Windows Alert: Ha Ha! You're screwed now, LOSER". הלכתי לחדר של אחותי (שלא הייתה בבית כי לה יש חיים) והעברתי את שאר הערב מול הטלוויזיה. לא היה שום דבר מעניין. רק בשביל להראות לכם עד כמה זה לא היה מעניין - בחצות, כשמהסלון רווי הוודקה נשמעו קריאות שמחה, אני הסתכלתי תוכנית עד מנדולינות בחינוכית 23. עצוב. אני מקווה שהמקרה הזה לא יעיד גם על המשך השנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
