לא מזמן חזרתי מיומולדת משעמם במיוחד של הסבתא החורגת שלי (היא לא מרושעת, לא כל קרוב משפחה חורג הוא מרושע) במסעדה זולה במיוחד. כמו תמיד, אכלתי רק כמה פרוסות לחם ומלפפון חמוץ אחד. בשאר הזמן השתעממתי למוות. כל הרמת כוסית הייתה מלווה בנאום ארוך ומייגע (כמה מהאנשים אפילו הביאו דפים...). אמא הכינה מן ברכה מיוחדת שכללה שיר רוסי צולע שהיא הכריחה אותי לנגן וסוג של הצגה דלת-תקציב שבסופה היא הכתירה את סבתא כ"סופר-סבתא". הלהקה הייתה גרועה. היא תמיד הקדישה את כל השירים ללנה, למרות שזה לא השם של סבתא שלי, ולאף אחת מהאורחים לא קראו לנה. מוזר... וכמובן, איך אפשר לשכוח - אלכוהול! כולם שתו אותו בכמויות ורקדו בהתאם. אחותי די מצחיקה כשהיא שיכורה. אני ניסיתי להתחמק מהריקודים, אבל בסופו של דבר אימא שלי פשוט גררה אותי לשם. אחרי פרק זמן מסוים שבו "רקדנו" (רקדנו = אימא עשתה תנועות מוזרות ואני עמדתי במקום והסתכלתי על השעון), באה אחת מהחברות המשוגעות של סבתא וחטפה אותי מידיה של אימי בשביל לרקוד איתי. בעוד אני ניסיתי להישאר בתנוחתי הקודמת, היא קיפצצה מסביבי בהיפארקטיביות תוך כדי עשיית תנועות מפחידות יותר מאשר אלה של אימא שלי. בשלב מסוים היא ניסתה לעשות סיבוב כשהיא החזיקה ביד שלי והיא כמעט שברה לי אותה! איפה לעזאזל היא למדה לרקוד?! חוג קראטה?! אחרי המקרה המביש הזה יצאתי החוצה בשביל לשאוף קצת אוויר צח (וגם בשביל לברוח ממלתעותיה של זקנת הקראטה הקופצנית). אח"כ חזרתי למסעדה וביליתי את שאר הזמן שלי שם בישיבה ונעיצת מבטי "מה אתם רוצים ממני?!" בכל מי שהתקרב. אחרי טראומה שכזאת אני אתכנן תירוץ טוב במיוחד לא ללכת בפעם הבאה שיש אירוע משפחתי צולע כלשהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
