מוות וכעכים

לפני כמה ימים, עוד לפני תחילת החופש, המחזה "אנטיגונה" הוצג בבית-ספרי. המחזה עצמו הוא מחזה רגיל בכל קנה מידה, אבל מה שהאנשים האלה עשו ממנו - לא ידענו אם לצחוק או לצחוק עליהם. ההצגה נערכה במגרש בשביל "להעביר את ההרגשה של מחזה יווני אמיתי". כן, ברור, אני בטוח שלחוסר-תקציב לא היה שום קשר לעניין. על רצפת המגרש פוזרו אבנים בצורה של מן משולש צר עם עיגול באמצע. אני עדיין תוהה למה, לא הייתה לדבר הזה שום תכלית. והמשחק עצמו... הם המחיזו את שירי המקהלה בצורה המטומטמת ביותר שאפשר, עם כוריאוגרפיה לא ברורה ומישהו שנראה כאילו הוא ממש לא רוצה להיות שם מנגן על אורגנית בצד. אני ושר האופל לא עברנו על דבר שכזה בשתיקה! אני מציג בפניכם את הגירסא שלנו - המחזמר "שיר הלל לזאוס":

שלושה אנשים עומדים על הבמה בשורה. איש מס' 1 - שמאל, איש מס' 2 - אמצע, איש מס' 3 - ימין.

כולם: "הו מוות!"

1: "אכזר!" ~מצביע שמאלה~

2: "אכזר!" ~מצביע ימינה~

3: "עכבר!" ~מצביע למטה~

כולם: "אל השאול הורג, אל המלחמה זועם, אלוהים גדול ברוך השם כפרע עליו טפו-טפו-טפו."

2: "אך זאוס!"

1: "זאוס גדול!"

2: "זאוס עצום!"

3: "לא יזיק לו לעשות דיאטה..."

כולם: "רחמו, אלים גדולים!"

1: "עליי."

2: "עליי."

3: ~מצביע על 2~ "עליו אתם לא חייבים..."

כולם: "זאוס. את תעלומות היקום הוא יודע."

1: "מהי משמעות החיים?"

2: "מהו סוד הנעורים?"

3: "מה נשתנה הלילה הזה?"

1: "מכל הלילות!"

2: "מכל הלילות!"

3: "עכבר!" ~מצביע למטה~

כולם: "הו, זאוס!"

3: "יותר חזק, זאוס!"

1 ו-2: ~מסתכלים על 3 במבט תמוה~

3: ~מסתכל עליהם במבוכה, ומחכה מעט~ "עכבר!" ~מצביע למטה~

1 ו-2: "עכבר!" ~מרימים את הידיים למעלה~

כולם מתחילים לשיר:

"האלים, האלים,

טרילילילילי, שבילים.

חזקים, נוראים,

טרהלהלהלהלה, שבילים.

ביוון העתיקה,

נינהנָיְינָיְינָיְי, שבילים,

עם כוחות כמו פוקימון,

שבילים, שבילים, חציל."

~קראן נכנס~ (קראון הוא דמות מהמחזה "אנטיגונה").

1: "הנה קראון!"

קראון: "הו, גורל אכזר!"

3: "מה אתה עושה פה? זה לא אנטיגונה!"

קראון: "שיט."

~קראון יוצא~

כולם: ~מביטים אחד על השני ומושכים בכתפיים~

        "כופרים, הקשיבו! אינכם שומרים על הכללים!"

1: "לא תגנוב!"

2: "לא תרצח!"

3: "לא תנשך כרית בכוונת זדון!"

~קראון נכנס~

3: "קראון, זה עדיין לא אנטיגונה."

קראון: "אני הוא קראון, מלכה של..."

3: "קראון! זה ע-ד-י-י-ן לא אנטיגונה!"

קראון: "בטוח?"

3: "בטוח."

קראון: "שיט!"

~קראון יוצא מדוכדך~

~יונה מתעופפת לתוך החדר~

1: "ראו את העוף הנורא, היונה, הקורעת את שמי כרתים בסערה."

2: "היא מביאה את מותנו ואת מות אותם דברים שאנו מכירים. "

3: "או שזאת סתם יונה..."

1 ו-2: ~מסתכלים עליו במבט תמוה ומושכים בכתפיים באנחה ממושכת והנהון לצדדים~

~יונה נוספת מתעופפת לתוך החדר (ליונה הזאת יש שלט שאומר "אפוקליפסה עכשיו! טכ"מ אחר-כך!" [טכ"מ = מגמת מחשבים])~

1: "המטעות אותי עיניי? יונה נוספת המבשרת על מר גורלנו!"

2: "היש נורא מזה?"

3: "או שזאת סתם יונה..."

1: "חדל לפקפק באלים!"

~קראון מתעופף לתוך החדר~

1 ו-2: "קראון!" ~מצביעים על קראון~

3: "עכבר!" ~מצביע למטה~

~יונה עם דגל צרפת מתעופפת לתוך החדר. נשמעת ירייה. היונה מתה.~

כולם: "הו, מה גדולים אתם האלים, משחקים באדם ללא הפסק."

1: "משחקים בחיינו."

2: "משחקים בגורלותינו."

3: "משחקים בשבץ-נא."

כולם פוצחים בשיר:

"נחרץ גורלנו כמו חריץ של שרברב,

שחור עתידנו כמו כובע של רב,

הו מוות אכזר בוא קח אותנו עימך,

החיים פה בארץ כבדים כמו שמיכה,

העצב גדול פה ואין כאן שמחה,

ידינו בגבס כמו אחותך,

ובגרונינו מצטברת ליחה."

3: ~יורק~

1 ו-2: "זאת מטאפורה."

כולם: "איש לא יודע מה יקרה פה מחר,"

1: "זה טוב,"

2: "או זה רע,"

3: "והנה עכבר." ~מצביע למטה~

כולם:

"אך כאשר כואב ואפלים השמיים,

דואבות הברכיים,

נשברים משקפיים,

נאבדים ערדליים,

נמחא אז כפיים,

וכל הצרות יסתדרו מעצמן,

אבל אז שוב יש מוות אפלה ושטן!!!"

~כולם מתחילים לעשות פוגו~

~השטן נכנס והורג את כולם~

השטן: "סוף טוב - הכל טוב..."

 - ס ו ף -