מוות וכעכים

אתמול חזרתי מהנסיעה לכינרת עם המשפחה, כמה חברים והוריהם/חברים של הוריהם. היה נחמד ביותר, ואפילו חרגתי ממנהג השני מלפפונים חמוצים ופרוסת לחם אחת שלי (זה בכל זאת טיול של יומיים, צריך לאכול משהו) ואכלתי די הרבה.

הכל התחיל בבוקר יום שבת. כולם התחילו להתארגן מוקדם בבוקר. אני התעוררתי כ-10 דקות לפני שהיינו אמורים לצאת, התארגנתי, שמתי כמה בגדים בתיק ועדיין הייתי מוכן לפני כולם. ברור שיש לזה כמה השלכות - שכחתי לקחת משהו לעשות אם ישעמם וגם גיטרה, שהבטחתי לקחת בשביל לנגן כמה שירים רוסיים בזמן שכולם יהיו שיכורים. בדיעבד אני דווקא שמח ששכחתי, אני לא אוהב את השירים האלה.

אבא של חבר שלי: "איך יכולת לשכוח את הגיטרה? אתה גיטריסט! זה כמו שאני אשכח את התחתונים!"

אני: "אתה תחתוניסט?"

(השיחה המקורית הייתה ברוסית, כמובן).

הגענו לטבריה, התמקמנו לנו והקמנו את האוהל. את רוב הזמן העברנו באכילה או שחייה במים הקרים. היה הרבה אלכוהול. בערב ההורים היו ממש שיכורים. אני חושב שבגלל זה הם שכחו לגמרי מליל הסדר. ליל הסדר הוחלף במרתון שתייה-שחייה, כשהשתייה עוזרת להתעלם מהמים הקפואים. בשלב מסויים הם היו מספיק שיכורים בשביל לגרור בכוח גם את כל השאר למים, כולל אותי. הם גם לא שמו לב שהייתי עם נעליים בזמן שהם גררו אותי למים, אבל הספקתי להוריד אותן בזמן.

היה גם מנגל. זה לא דבר מאוד בטיחותי לעשות כשאתה שיכור. הייתי מוכן לקפוץ לכינרת במקרה שאני שומע משפט כגון "טוב, זה נראה לי מספיק דליק, תוסיף גם את זה!".

כן, אני חושב שהייתי היחיד שם שלא רצה לשתות בירה או וודקה, ונאלץ להסתפק במיץ תפוזים. אך בסופו של דבר, נהניתי.