מוות וכעכים

אבל זה לא קשור לפוסט.

כבר מזמן לא כתבתי פוסט מצחיק ונורמלי. גם עכשיו אין לי על מה לכתוב, אלא אני פשוט כותב על זה שאין לי מה לכתוב, וזה לא עוזר. נו טוב, אני אנסה לכתוב סיפור ונראה איך ייצא.

"יוהאן רוצה לעוף"

"כשאהיה גדול כמו אבא", חשב לעצמו יוהאן, "אני אעשה דיאטה". יוהאן היה ילד גרמני בן 7. הוא התגורר עם אביו ותנשמת המחמד שלו, גרטרוד, בבקתת עץ בעיירה שמילנהאוזן.

"בואי, גרטרוד, הולכים להביא עצי הסקה. זה הולך להיותר חורף קשה." הכריז אביו של יוהאן.

"אבל אבא, יש לנו תנור חימום חשמלי, ואין לנו אח להבעיר בו את העצים!", אמר לו יוהאן.

"שקט! לך לחדר שלך ואל תצא משם עד שאני אמצא לך עונש הולם, חצוף!", צעק אביו.

"אבל אבא, שרפת את החדר שלי בחורף שעבר, כשניסית להבעיר שם מדורה!", השיב יוהאן.

"שקט! אין לי כוח לשטויות שלך! לך לאמא שלך, היא כבר תמצא לך עונש!", אמר אביו של יוהאן בכעס רב.

"אבל אבא, מכרת את אמא תמורת 10 ק"ג של בשר חזיר משומר לפני שנתיים!", אמר יוהאן.

אביו של יוהאן פלט קללה כלשהי בגרמנית, יצא בסערה וטרק אחריו את הדלת. הדלת נטרקה על הכנף של גרטרוד, אך אביו של יוהאן שכח ממנה, והיא נשארה בתוך הבקתה. זיכרון לא היה הצד החזק שלו. הוא יצא אל היער המושלג לחטוב עצים ללא גרזן, בלי גרב ימין, וללא דבר כלשהו שיזכיר לו את הדרך הבייתה, אותה שכח כל פעם.

בינתים, יוהאן נשאר בבקתה וטיפל בגרטרוד. "את עוד תחלימי", אמר לה, "ואז תוכלי לעוף מהמקום הנורא הזה. יום אחד גם אני אעוף מפה, לארץ רחוקה".

עבר חודש, עברו חודשיים, ואביו של יוהאן עדיין לא חזר. יוהאן ניצל את הזמן הזה כדי לטפל בגרטרוד. לאחר שבוע נוסף, הכנף של גרטרוד החלימה לחלוטין, והיא התעופפה משם. יוהאן שמח בשבילה, אך גם קינא בה. "יום אחד, גם אני אעוף מפה", אמר לעצמו.

ביום הולדתו השמיני של יוהאן, הוא החליט שזהו זה. זה יהיה היום שבו הוא ילמד לעוף. הוא יצא מהבית, מצויד בקצת כסף, ויצא לחפש דרך לעוף.

הוא ניסה ללמוד להטיס מטוס, אבל משום מה אף אחד לא הרשה לו. הוא תר חודשים על גבי חודשים אחר דרך כלשהי שתאפשר לו לעוף, אך ללא הצלחה. לבסוף, חזר הבייתה והחל לתכנן לעצמו כנפיים מלאכותיות. זה לא היה קל, במיוחד כשמעולם לא למד פיזיקה, וכשכל הכלים שעמדו לרשותו היו דף, עט, מסטיק לעוס, כמה קרשים, ופוסטר ענקי של "שלישיית הפולקה הגרמנית אנפלאגד".

לאחר שבוע של תכנון ובנייה, המתקן הושלם! המתקן נראה כמו תלת אופן בלי גלגלים אחרי התנגשות חזיתית עם משאית שמובילה אקורדיונים, אבל בשלב הזה ליוהאן זה כבר לא היה אכפת. הוא עלה על הגג עם המתקן, לקח תנופה, קפץ לאוויר בזעקות "אני עף! אני עף!", ונחת ליד דלת הבית, בדיוק על ראשו של אביו שסוף סוף מצא את דרכו הביתה.

לא משהו, אני יודע. טוב, לא נורא, תאלצו להסתפק בזה.