מוות וכעכים

שלום לכם, וברוכים הבאים לספיישל "איתן מגיע לחיפה" החגיגי! איתן עשה את דרכו עד לביתי הצנוע מרמלה הרחוקה והמעט מוזנחת, והיה קצת משעמם. מספיק משעמם בשביל לכתוב סיפור, ארבעה שירים וליצור סרטון פלאש. הבה נתחיל!

חלק 1 - הסיפור:

חייה האומללים של לואיזה

"דייגו, דייגו, בוא הבייתה!" צעקה הילדה מהחלון לדייגו, החתול שלה, ששיחק למטה בדשא הסמוך לבניין. לפתע, קלטה הילדה שדייגו לא שיחק לבד, הוא היה בחוץ עם הכלבה של השכנים, מרייטה. מרייטה ודייגו שיחקו בתופסת. דייגו היה התופס ומרייטה שכבה על הקרקע ולא זזה. היא כנראה הייתה מתה. כשלואיזה, הילדה שהסתכלה מהחלון, ראתה שהכלבה מתה, היא התאבלה על הכלבה למשך דקה וחצי ואז שוב קראה לדייגו לאכול, אך כשראה שמרייטה לא זזה, חשב דייגו שהיא סתם רצה יותר מדי ולבסוף החליטה לנוח. דייגו נשכב לצידה וחיכה בסבלנות עד שהיא תתעורר. ללואיזה נמאס מלקרוא לדייגו, ולכן קראה לו נקרופיל מסריח וחזרה לתוך הבית. אביה, חואן, ראה שהיא מצוברחת, ולכן שאל אותה מה קרה, אך לפני שהיא הספיקה לענות לו הוא נרדם על הספה מהוודקה וכמות הסמים שלקח דקות ספורות לפני כן.

"אוף, כולם מתים לי היום!" צעקה לואיזה בתסכול. היא לא ידעה שאביה לא באמת מת, ולכן העזה לקחת את הארנק שלו והלכה לקנות ויברטור, כי היא הייתה מצוברחת מדי, לא ידעה מה לעשות וחשבה לעצמה: "אני אקרא לדייגו והוא כבר יעזור לי עם הויברטור". להפתעתה, גילתה לואיזה לכשחזרה שדייגו וגופתה של מרייטה היו עסוקים עם ויברטור משלהם. "אז צדקתי," הרהרה לואיזה, "הוא באמת נקרופיל". היא ניסתה לקרוא לדייגו שוב, אך הוא היה עסוק בשלו ולא שם לב אליה. היא חזרה הבייתה כשהויברטור בידה והתחיל להחטיף לאביה מכות רצח בעזרתו בזמן ששכב כמת על הספה.

כשנגמרו הסוללות של הויברטור, נגמר גם כוחה של לואיזה, והיא התעלפה ליד אביה. למחרת בבוקר נכנסה אימה של לואיזה אל תוך הבית, ונדהמה לגלות את לואיזה ואביה שכובים זה לצד זה עם ויברטור ביד, כשהאב מסריח מוודקה. האם דווקא די שמחה, כי כך הם לא יגלו את הסיבה האמיתית שבגללה היא חוזרת הבייתה רק בבוקר. היא בעצם עובדת בתור ז...מרת ליווי של להקת רוק שמנגנת במועדונים (כדי לממן את הסמים).

אימה של לואיזה הייתה עייפה מאוד, ולאחר כמה שאכטות מהג'וינט היא נרדמה לצד לואיזה ואביה. כך עברו עוד כמה שעות וגם דייגו חזר כשהוא גורר אחריו את מרייטה והויברטור, ונרדם על בטנה של לואיזה.

כשהמשטרה הגיעה לא היה להם מושג מה קרה.

 - הסוף -

חלק 2 - השירים:

אני והבקבוק

אתמול חזרתי מהעבודה בתור שומר בקניון,

אחזתי בבקבוק ואמרתי "זה לא אתה, זה אני".

הוא הסתכל עליי בחזרה ולא הוציא מילה.

השאיר אותי במתח, הבקבוק השטני.

רציתי להתנגד, אך לא כל-כך הצלחתי.

לקחתי עוד שלוק ועוד שלוק ועוד שלוק.

הרגשתי כל-כך טוב ומאוד שמחתי,

קיפצתי ברחוב בגלל אותו בקבוק.

מה עשית לי, ויטמינצ'יק?!

טרילוגיית החזיר

איך הגעתי לכלא בגלל הטרדה מינית של חזיר

התקרבתי אליו לאט,

בלי להסיר את המבט.

הוא אמר לי "אוינק" וידעתי שהכל בסדר.

עברו כמה דקות והבאתי אותו אליי לחדר.

הוא התנגד, הוא נאבק, אך לי זה לא הזיז בשקל.

לא התייאשתי ולא ויתרתי, גם כשהוא בעט לי ברגל.

רציתי אותו מאוד, הצמדתי אותו לקיר,

ולא, לא היה אכפת לי שהוא בכלל חזיר.

כשסיימתי את שלי הוא בכה נורא,

ולא רצה להכיר בעובדה שזה קרה.

רציתי להשתין, יצאתי לשניה,

וכשלא הסתכלתי הוא קרא למשטרה.

הם באו תוך שניות, לא הספקתי להגיב.

כשהם היו בחדר רציתי להרטיב.

כבלו לי את הידיים, הקריאו את הזכויות,

בזמן שלהם צרחתי "זה לא יכול להיות!"

כשהם לקחו אותי הסתכלתי לאחור.

הוא אמר לי "אוינק" וידעתי שהוא יחכה שאני אחזור.

נקמת החזיר

יצאתי מהכלא, הרגשתי כה חופשי.

לא חשבתי שהחזיר לקח את זה באופן אישי.

ליד הבית חיכה לי אותו חזיר מוכר,

אל משהו הציק לי ואת ליבי דקר.

במקום חיוך על הפנים היה לו סכין ביד,

ולפתע, מהסימטה הגיחו חזירים, אחד אחד.

עשרה הם היו, עם פנים של רוצחים.

הייתי המום, חשבתי שאותי מותחים.

החזיר אמר "אוינק!", הם הוציאו מקל,

הם קפצו עליי כולם, לא יכולתי להסתכל,

החזיר אותו אנסתי, אותו חזיר אחד,

דחף את המקל, מקל ארוך וחד.

אך התמזל מזלי ובסימטה עבר שוטר,

ועצר את כולם, לא ראיתי אותם יותר.

אך כשהם קראו "אוינק!" ידעתי שזה לא הסתיים.

עם חברים ומחבטי בייסבול, אני אחכה להם.

הסיום הגדול

כבר עברו חמש שנים, כבר כמעט הספקתי לשכוח,

לנקמה מכאיבה כבר לא היה לי כוח.

אך יום אחד כשטיילתי בעיר,

פגשתי ממש במקרה את החזיר.

זיהיתי אותו והוא זיהה אותי,

ושנינו זיהינו אחד את השני,

ואיכשהו, אני כבר לא כל-כך זוכר,

הגענו לקרב אגודלים סוער.

הייתה רק דרך אחת בה הקרב יעבוד -

לבסוף ישאר רק אחד לעמוד.

הוא אמר "אוינק!" והתחלנו בקרב.

זה לחיים או למוות עכשיו.

והיה איזה דבר לו כל אחד היה מסכים:

יש רק חוק אחד - אין חוקים!

נשכתי לו את הכתף, הוא בעט לי בביצים,

מהלהט של הקרב מהמדרכה יצאו גיצים.

לפחות שלוש פעמים כמעט תפסתי את האגודל,

אך לניצחון לא הייתי קרוב בכלל.

הוא ניסה וניסה, אך ללא הצלחה.

הוא קרא לי "אוינק!" והשבתי "בן-זונה אתה בעצמך!"

לפתע, הייתה זאת יד הגורל -

כל אחד לכיוון הנגדי נפל.

באמבולנס היה לנו דיבור איכותי,

והיום אני גאה לקרוא לו אישתי.

חלק 3 - הסרטון: "חמש דרכים פשוטות להרוס לאנשים את החג - מהדורת סוכות". תהנו!