הנה עוד פרק בסיפור. אני אנסה לקצר את ההקדמה הזאת ככל האפשר, אבל יש כמה דברים שאני צריך לומר לפני הפרק.
דבר ראשון, אם עוד לא קראתם את פרק א' מומלץ לקרוא אותו כדי להבין מה לעזאזל הולך שם. הנה לינק לנוחיותכם - לינק לנוחיותכם.
דבר שני, הבלוג מפגר מאחור בקרב על הזכייה בתחרות האינטר8ינג. אני חושב שיש לזה קשר כלשהו לעובדה שאני לא מפרסם את עצמי מספיק, אבל אני לא טוב בזה. בכל מקרה, תצביעו. הנה כפתור להצבעה:
דבר שלישי ואחרון - אנחנו ננסה להוסיף פרק נוסף כל יום שלישי ושבת. יכול להיות שלעיתים לא נספיק, כמו למשל עכשיו - כבר כמעט יום ראשון, ועוד יש לי מלא דברים לעשות חוץ מהסיפור.
אז... תהנו!
שְטָאפִי, קָארְלְס והתיאוריות - פרק ב'
שטאפי וקארלס צעדו בעוז אל תוך הסבך של נחל"ע, בדרכם אל העמוד המהולל. הם החליטו שהם יבקרו את יוצרם, גרגורי, שמתגורר בגיהנום שבחלקו התחתי של העמוד. לאחר כשעה של הליכה, הגיעו שטאפי וקארלס אל העמוד. הם נכנסו אליו, עלו במדרגות, חלפו על פני דוח ההכנסות השנתי של זהבה בן וחוש ההומור של יצפאן, והגיעו לדלת שעליה היה כתוב בשלט מזמין וצבעוני: "כאן גרים בסבל וייסורים גרגורי ותושבי הגיהנום". הם לחצו על פעמון הדלת וצליל חביב של ציפורים מצייצות נשמע כמשום מקום. את הדלת פתח ג'מייקני מתוסכל עם ראסטות אדומות ועיניים אדומות לא פחות. כאשר פתח את הדלת יצא עשן מתוך החדר. הם חשדו שזה לא היה עשן מאש הגיהנום. הג'מייקני היה לבוש בחלוק אמבטיה ירוק ושטני ונעלי בית של בארני.
"ברוכים הבאים לגיהנום!" אמר בחיוך שהבליט את היותו שחור. החיוך הפיץ אור חיוור שסנוור קלות את שטאפי וקארלס וגרם להם לכאב ראש קל וכאבים בצד – רכרוכיות בלגית טיפוסית. הג'מייקני הוביל אותם.
"למה אנחנו הולכים ל-'אזור הסגר לבלגים מעצבנים שחושבים שיש להם קירבה כלשהי עם השטן'?" שאל קארלס.
"אממ... שם השטן נמצא..." אמר הג'מייקני, העונה לשם ווינסטון-מאן, בעודו מסנן מבין שיניו "שיט, לא ידעתי שהם יכולים לקרוא...".
ווינסטון-מאן נולד במימד ה-10, אך היגר למימד ה-11 בזמן המשבר הכלכלי הגדול במימד ה-10, שנגרם כתוצאה ממשחק דוקים שהשתבש בצורה נוראית. הוא הגיע לנחל"ע באותו הזמן בו גרגורי התקבל לתפקיד השטן. שניהם התיידדו והרגישו קירבה עקב מוצאם הג'מייקני המשותף וחיבתם המשותפת למשחקי הימורים. ווינסטון-מאן הימר על עצמו והפסיד בזמן משחק פוקר סוער, וכך נהפך לעבד של גרגורי, האחראי על הכנסת אורחים נאותה ומכשירי עינוי מימה"ב (והרנאנס).
כידוע, המימד ה-10 הוא מימד של ג'מייקנים שתמיד התחרה במימד ה-11. יש האומרים כי וויני-מאן (כן, גם לו יש שמות חיבה מוזרים, כמו לכל יוצאי המימד ה-10) הגיע למימד ה-11 כמרגל מטעם מועצת האפרסק שערערה על החלטות הקישוא ופעלה נגדו, בתקופה הקרויה בהיסטוריית המימד ה-10 "תקופת הגויאבה המנומרת".
אך לא כולם במימד ה-10 הם נגד המימד ה-11. קיימת תנועה מחאתית הקוראת לשלום בין שני המימדים היריבים, ולעיתים אף מערבבת בבלנדר אפרסקים וקישואים, ויצאת להפגין מול הקונוס (מבנה דמוי קונוס בו יושבת מועצת האפרסק, בו דנים על עניינים בוערים, כגון למה לעזאזל בנו את הבניין בצורת קונוס). למרות אי-יעילותה של משטרת המימד ה-10 בפיזור הפגנות, הפגנות אלה מתפזרות די מהר, בגלל שכל מי ששותה את התערובת בין הקישוא לאפרסק חש לפתע בחילה עזה וצורך להקיא. (המפגינים רצים בדרך-כלל אל השירותים שנמצאים בקונוס, כשהם חולפים על פני חדרי ישיבות, מהם נשמעות לעיתים קריאות בסגנון "אבל למה לא דלתון?!").
היריבות בין הקישוא לאפרסק הייתה עוד מגיל צעיר, כששניהם היו עוד ניצנים. מספרים שכאשר הקישוא קיבל את ראשות המועצה במימד ה-11, האפרסק קנה בשני רובלים מימד מזויף, שלו קרא "לנבוכדנצר אין תחתונים", אבל זה לא היה פוליטיקלי קורקט, ולכן הפך ל"המימד ה-10".
ווינסטון-מאן, שטאפי וקארלס נכנסו אל תוך החדר באיטיות ובזהירות. האור היה כבוי והיה ניחוח של אפלה באוויר.
"טוב, אממ... א...א..אתם יכולים להמשיך לבד מפה," אמר ווינסטון-מאן בנימה מפוחדת לאחר כמה צעדים, ויצא מן החדר בבהלה. שטאפי וקארלס המשיכו לגשש באפלה בפחד. לפתע, הם שמעו קול באס מפחיד ועמוק, שאמר להם "השעה היא: שש אחה"צ, ו: שמונה דקות". הם קפצו לרגע עד שראו שזה רק שעון קוקיה ונרגעו. "שני החשודים הגיעו לחקירה כנדרש," המשיך הקול. פתאום נפתח אור קלוש בתקרה והם מצאו עצמם יושבים בשני כסאות עץ לא נוחים מצידו האחד של שולחן מתכת ארוך. מעברו השני של השולחן עמדה דמות אפלה העטויה במעיל אפור וגס וכובע נפוליאוני. הוא עישן סיגריה "מרלבורו", ומידי פעם נצצו מתחת למעילו נעלי אולסטאר חדשות בצבע "שחור-אפוקליפסה".
שם: אבי כהן
כינוי: הסוכן אביגדור
שם קוד: סנונית חמוצה
(קטע מהתיק על הסוכן הנמצא איפושהו במעמקי הגיהנום בארכיונים שלקח לאנשינו שבועיים למצוא את זה, הבני-זונות).
הסוכן אביגדור היה בעבר סוכן של השב"כ (שירותי בריאות כללית), אך סולק משם לאחר שהדביק את אחת המטופלות באלצהיימר. היא לא התלוננה עליו, מפני ששכחה מי הוא, אך לבסוף עלו עליו והוא פוטר מעבודתו. דבר זה העציב אותו מאוד. העבודה הייתה כל חייו. הוא ניסה להתאבד שלוש פעמים. הוא הצליח בשתיים מהן. לאחר שהתאבד הוא הגיע לגיהנום, התיידד עם גרגורי ומסר את נשמתו לכוחות האפלה (מאוד יצירתי מצידו...).
בצעירותו היה אבי מורד במערכת. הוא היה ידוע במעורבותו במספר ארגונים שנויים במחלוקת (המחתרת לשחרור הבוטנים, הארגון נגד שביתות האלבטרוס, ומר"ץ), ולכן התקבל לעבוד בקופ"ח בתור אחות. אייג'נט אביגדור ניסה להתאבד בשלוש דרכים בו זמנית (הוא בלע כדורים, תלה את עצמו והשאיר את הגז דולק בזמן שבצד השני של החדר יש נר (לא בסדר הזה)), אבל נכשל בדרך אחת, מכיוון שהוא מת לפני שהגלולות התחילו להשפיע. כשהוא הגיע לגיהנום הוא ממש התאכזב, כי אפילו את זה הוא לא הצליח לעשות טוב.
רק השטן הצליח לעודד את הסוכן אביגדור המיואש. הוא נתן לו תפקיד בכיר בגיהנום, וגם קנה לו נעלי אולסטאר חדשות. בדומה לווינסטון-מאן, גם הסוכן אביגדור נהנה להמר עם גרגורי, וגם הוא הימר על ווינסטון-מאן והפסיד. כתוצאה מכך קוצץ שכרו של ווינסטון-מאן, ונוסף לו שם אמצעי ארוך ומטופש לתעודת הזהות, בו ווינסטון-מאן מתבייש מאוד ולא מסכים לגלות לאיש (כלומר, זה אמור להשאיר אתכם במתח כדי שתמשיכו לקרוא, אם עדיין לא הבנתם).
כרגע עמד הסוכן "אייג'נט" אביגדור מול שני בלגים בחדר שהריח מחושך בקצה אחד של שולחן מתכת ארוך. הסוכן היה אדיש למראה, אך מיותר לציין שבתוכו הוא היה עצבני. הוא היה כל-כך עצבני שהוא יכול היה למעוך מלון עכשיו. אבל הוא לא מעך, אלא נשאר עומד כששריריו קפוצים וזעמו מופנה כלפי זבוב שעצבן אותו באוזן. מבחינתו הוא היה מטגן את הזבוב בשמן רותח, חותך אותו לחתיכות ומאכיל בו את הסרברוס [סרברוס - מפלצת מיתולוגית דמויית כלב תלת-ראשי השוכנת בגיהנום] (כן, גם להם יש אחד - גזעי, לא בן-תערובת שמקבלים במבצע בקניית חבילת טמפונים), ואז היה חוקר את הבלגים. הסוכן אביגדור הסיר את כובעו בפתאומיות וחשף כפתור מעוגל ומוזר שהוטבע בראשו. ללא הודעה מוקדמת, לחץ עליו הסוכן. לפתע מצאו את עצמם שטאפי וקארלס קשורים לכיסאותיהם ומחוברים לפוליגרף.
"איפה הייתם בלילה של ה-13 לחודש?" שאל הסוכן בפתאומיות לפני שהספיקו הבלגים להבין את המתרחש.
"אני לא יודע, אני נשבע!" צווח שטאפי, בעוד רעד עז אוחז בגופו המבועת.
"אתה לא זוכר?" אמר קארלס בחשש בניסיון להרגיע את ידידו. "אכלנו וואפל בלגי בצוותא! אצל יוהאן!"
אך לשווא. שטאפי לא הצליח לשלוט בעצמו ופרץ בבכי בלתי מרוסן.
"בבקשה!" הפציר באייג'נט אביגדור, "אני רוצה לחיות!".
לפתע, חבטה בראשו של שטאפי גרמה לפרץ דם שזלג על עיניו כשהסוכן החזיר את הכרובית לכיסו.
"תשלוט בעצמך," אמר, "זאת רק בדיקה שגרתית".
"אהה..." נאנח קארלס. "עברנו?" שאל בתקווה.
"לא!!!" אמר הסוכן בקור בעוד הדם ממשיך לזלוג על עיניו וכעת גם גופו של שטאפי. "אינכם מוכרים בחוקי הקישוא כאזרחים חוקיים של ממלכת הגיהנום, ולכן אתם נחשבים כעובדים זרים, ואתם יודעים מה קורה לעובדים זרים!" אמר אביגדור בתקיפות.
לפתע, שני אנשים רעולי פנים נכנסו לחדר, כפתו את הבלגים באזיקים והובילו אותם למקום לא ידוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
