מוות וכעכים

הנה לכם פרק נוסף בסיפורנו הקט - פרק ג'! אבל קודם...

הצביעו לי!!!

אה, כן, כמעט שכחתי, לינקים לפרקים הקודמים: פרק א', פרק ב'.

שְטָאפִי, קָארְלְס והתיאוריות - פרק ג'

היה זה יום חם להחריד. זיעה ניגרה מגופם ופניהם של שטאפי וקארלס המותשים. זעקות הכאב והסבל התערבבו בקולות הקשתם של כלי המתכת החלודים בסלע ורשרוש השלשלאות והאזיקים.

"למה היינו צריכים לבוא לפה בכלל?!" זעם קארלס. " 'עובדים זרים'... אני אראה להם 'עובדים זרים'!" זעק והלם בכוח בסלע הקשה.

"כואבות לי הידיים!", ייבב שטאפי. "אני רוצה את אמא... או את הסלט היווני מהבוקר...".

סלט יווני הוא סלט מגבינת פטה, עגבניות, בצל ושמן זית. להגיש עם משקה קר.

הלילה ירד על התא הקטן והמטונף של שטאפי וקארלס בכלא "נווה-שמרים". שטאפי שכב על המזרן הבלוי ששימש לו כמיטה ובכה. קארלס עמד בפינה של התא ודפק את ראשו בקיר שוב ושוב, בעודו ממלמל " 'עובדים זרים'...". לפתע, דפיקות ראשו של קארלס הזיזו מעט את אחת האבנים מהקיר שהפריד בין התא שלהם לבין התא השכן עד כדי סדק. קארלס הציץ דרך הסדק שנוצר וראה ליצן רודיאו יושב ממורמר על המיטה, מחזיק את ראשו בידיו.

"היי, פסססט," לחש קארלס, "אתה שם, אתה בסדר?"

"מה נראה לך?" אמר הליצן בקול בס יבבני. "אני יושב בגיהנום כמו עובד זר!"

"על מה אתה יושב?" שאל קארלס.

"לא רואים?" אמר הליצן.

"אממ... ליצנות יתר?" ניסה קארלס להרים את האווירה.

"ראיית חשבון..." אמר הליצן הממורמר.

ראיית חשבון נחשבת לאחד הפשעים החמורים ביותר לפי חוקי נחל"ע. יש רק שלושה פשעים הנחשבים לחמורים יותר: רצח, תקיפה בנשק חם וצפייה בחינוכית 23 (לא נפרט על פשעים אלה כעת, רק נציין ששלושתם מערבים הרבה דם).

ראיית חשבון היא, לפי הגדרתם של מחוקקי הגיהנום ועורכי הדין (מיותר להוסיף פה את המילה "גיהנום", אצל עורכי דין זה מובן מאליו):

ראיית חשבון (ע"ע ראיית חשבון) הינה עבירה פלילית (ע"ע עבירה פלילית), בה צד א' (להלן התוקף) מבצע ראיית חשבון (ע"ע ראיית חשבון) על צד ב' (להלן הקורבן). במידה וצד ב' (להלן הקורבן (ע"ע קורבן (להלן צד ב'))) אינו מרגיש שחשבונו אכן נראה ע"י צד א' (להלן צד א' (ע"ע התוקף (קפד ראשו))), יזומן צד ג' (להלן אדם אשר מזומן במידה וצד ב' (להלן הקורבן) אינו מרגיש שחשבונו נראה ע"י צד א' (להלן התוקף)) כדי לשפוט בין צד ד' (ע"ע צ'רקסים) לבין צד ה' (ע"ע חז"ל) במשחק שש-בש (להלן משחק שש-בש) עד המוות. במקרה כזה יחשב צד א' (להלן תוקף מבולבל משהו) כאחראי על מותו של המפסיד, וילך לגיהנום במקום לגן עדן.

"אז מה, רואה חשבון, אה?" שאל שטאפי כמתעורר מחלום רע.

"אכן כן," ענה הליצן בנימה ממורמרת.

"איך עשית את זה?" שאל קארלס באפלוליות. "אקדח? סכין?"

"מכונת כתיבה..." השיב הליצן.

דממה מביכה השתררה לכמה דקות.

"החיים בכלא," קטע לפתע הליצן את השתיקה, "הם לא קלים... אני נמצא פה כבר קרוב ל-10 שנים. כבר שכחתי איך החיים בחוץ. כשהייתי ילד היה לי קוף מחמד. כבר שכחתי את השם שלו... ב..בנימין... או ביבי... לא זוכר... ומה איתכם, אתם חדשים פה?" שאל לפתע הליצן, מנסה להסתיר את הדמעה המבצבצת מעינו הצבועה ירוק.

"אנחנו? אנחנו בלגים..." אמרו שניהם כאחד.

"אה..." נאנח כמבין בדיחה עתיקת יומין. "ואתם מתגעגעים לחופש?" שאל הליצן. "לשדות הירוקים האינסופיים בהם תוכלו לקפצץ בחדווה וללקט שיבולים?"

"אין יום שעובר בו אני לא חולם על כך..." אמר קארלס בנימה חולמנית.

"אנחנו פה רק יומיים," אמר שטאפי לידידו.

"זה לא סותר!" הגן קארלס על טענתו.

הלילה עבר עליהם בחדווה רועשת. בצאתם למסדר (חום של 120 מעלות, לא צחוק) פנה אליהם מנהל בית הסוהר, הידוע בכינויו "החרצוף".

משה אופניק נולד ברגע שכולם רצו שהוא ימות. לאחר קריירה קצרה ברחוב סומסום הוא ניסה להתאבד, אך נכשל. יש האומרים כי כשלונו נבע מעניין מסוים שעירב את קיפי ועוגיפלצת. העניין היה עניין שלא הלם את מעמדו ברחוב סומסום, כך שלא נותרה לו בררה אלא לשלוח כף שעירה בחייו. בעקבות כשלונו, נכנס תחת חסותם של הקישוא וחבר מועצה העונה לשם זרובבל.

עקב כשלונו בהתאבדות הוא הגיע לגיהנום (בזמן האחרון יש מלא אנשים חסרי קואורדינציה שמנסים להתאבד אבל לא מצליחים, אז אלה שכן מצליחים מגיעים לגן עדן בתור פרס על קואורדינציה). בדרכו הארוכה לגיהנום, הוא פגש בקרמבו. הקרמבו חסם לו את החנייה בשערי הגיהנום. מהר מאוד זה התפתח לקרב קללות וגידופים חסר מעצורים. הם עדיין מתווכחים בויכוח בן 10,000 השנים הזה, בו, באורח פלא, אף קללה עדיין לא חזרה פעמיים. עקב מגבלה זו של אי יכולת לחזור על אותה קללה יותר מפעם אחת, נולדו מספר קללות שונות ומשונות בסגנון "חובץ קקטוסים בדיעבד", "מתקומם כנגד קולבים כתומים", "אלקטרוליט חסר מעוף" ו-"כותש כדורי גולף בתפזורת".

למרות שהקרב יכול להראות שווה כוחות, ידוע לכל שהקרמבו הוא שינצח בסופו של דבר, מכיוון שתאריך התפוגה של אופניק מגיע חודשיים לפני זה של הקרמבו (היו בעבר תביעות בעניין נגד תנובה אך הם הכחישו כל קשר לבובות מכל סוג שהן).

תוך כדי שיחה על הא, דא ועוד כמה דברים עם "החרצוף", הבחין קארלס מזווית עינו בשער בין-גלקטי באמצע רחבת הכלא (באופן מפתיע). לא היה צורך במפתחות או בכל דבר אחר כדי להשתמש בו (באופן מפתיע). לפתע, פרץ קארלס בריצה מטורפת (בסלואו מושן, כמובן) בעוד המנהל צורח מאחוריו "ש-ו-מ-ר-י-ם!!!" (אלא מה עוד הוא יכול לצרוח?!) כששטאפי מדדה אחריו בחוסר רצון, עד ששניהם ראו על השער רשימה:

רשימת המימדים הקיימים:

1) X

2) Y

3) Z

4) זמן

5) 9 (מורכב משלושה בדידים שונים)

6) ממלכת הירקות המאודים

7) מימד החמוצים של בוקי

8) מימד ההארדקור של ציפי שביט

9) מימד החדר-קטן-וסגור-עם-ירוחם-בעל-השפם

10) המימד ה-10

11) המימד ה-11 <- אתה נמצא כאן

12) המימד-בו-חוק-מרפי-תמיד-מתקיים-חוץ-מכשאתה-צריך-שהוא-יתקיים

13) מימד להשכרה - לפרטים התקשרו ל: STAY-IN-SCHOOLי-1-800

"מהר, מהר, הם באים!" הפציר שטאפי בקארלס.

קארלס לחץ על כפתור רנדומלי מרוב לחץ. בשנייה האחרונה ראה קארלס שהכפתור של המימד ה-6 היה לחוץ. "ירקות מאודים, הנה אנחנו באים!"