מוות וכעכים

היה נחמד ביותר. אין לי יותר מדי לספר עליו, אז זה בטח יהיה די קצר.

בכל מקרה, כמו בכל טיול בית-ספרי, נסענו לנחל עמוד. ביקרנו במצדה (נחל עמוד), עין בוקק (נחל עמוד), עין גדי (נחל עמוד), חמי עין גדי (חמי נחל עמוד), ים המלח (הנחל עמוד הנמוך בעולם) ועוד מגוון מקומות במדבר יהודה (נחל עמוד).

ביום הראשון של הטיול ישנו (או יותר נכון, היינו אמורים לישון) במאהל בדואי. כל הבנים בשכבה היו באוהל אחד והבנות היו בשני אוהלים! אפליה! באוהל שלנו הילדים מכיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל / מה בראש / ממותה בלי רגל) עשו מלחמת תפוזים ולא נתנו לנו לישון! וכמובן שבזמן מלחמת התפוזים הם גם ניהלו דיונים אינטלקטואליים סוערים, כגון:

"יא בן זונה מזדיין, אמא שלך זונה, יא חתיכת בן זונה מזדיין!"

וגם שרו כל מיני שירי מב"ר שכאלה שאף אחד לא ממש מבין, כגון:

"אבי אבי, נהג אוטובוס, בלה-בלה-בלה-שורה-שלא-שמעתי, בשעה ופלוס!"

אז זה מה שהיה באוהל שלנו, ובאוהל של הבנות כולן באמת ישנו! ואני שואל, לא היה הרבה יותר חכם לפצל את מב"ר? או לפחות לתת לי אפשרות לא להיות איתם באותו אוהל?!

ביום השני לטיול התעוררתי אחרי שלושים וחמש שניות של שינה עם קליפת תפוז ליד יד ימין וסימני עקבות על שק השינה. ביום הזה של הטיול היינו במקום שבו אפשר להשתכשך במים (זה פחות הומואי ממה שזה נשמע). שר האופל, שלא רצה להיכנס למים, ניסה לעבור מעל אבן כלשהי, החליק ונפל על הראש. את שאר המסלול הוא נאלץ לעבור עם תחבושת מסביב לראש שגרמה לו להראות כמו סמוראי. בערב נסענו לאכסנייה לא רעה בכלל, שבה אפילו יכולנו לישון. בשלב מסויים, סדרה מטומטמת ביותר של אירועים הובילה לכך שאני חבטתי תפוז בעזרת כרית הישר לתוך העין של שר האופל. (שימו לב למוטיב התפוזים החוזר). הזעקנו את המחנך ואת רכזת השכבה שהזעיקו רופא, ושר האופל כמעט ונשלח הבייתה. עכשיו הייתה לו פציעה בשני הצדדים של הראש - המכה מהנפילה בטיול בצד שמאל והתפוז בעין ימין. אח"כ גם התברר שהפלאפון שלו נעלם. חיפשנו אותו והתקשרנו אליו, עד שלבסוף גילינו בעזרת אמא של שר האופל ומפרט השיחות של הפלאפון שהתקשרו מהפלאפון הזה לחברון. שתי פציעות וגניבת פלאפון בטיול אחד. לא בדיוק טיול המזל שלו. אבל בסוף יצא ששר האופל לא חזר הבייתה לפני סוף הטיול.

אז זה הכל, בעצם. או לפחות כל הדברים שאני זוכר שיכולים לעניין אתכם. אז... ביי!