מוות וכעכים

לא כתבתי פוסט כבר יותר מדי זמן. זאת המוטיבציה העיקרית שלי לכתיבת פוסטים, מסתבר.

בכל מקרה, יש לי הודעה חשובה - אני ושר האופל התחלנו לכתוב עוד סיפור! אני לא אספר עליו שום דבר בשביל לא להרוס, אבל אני יכול להגיד לכם שהפעם הסיפור לא יהיה מדע בדיוני (עד כמה שאפשר, כי בכל זאת יהיו כמה דברים מוזרים כמו שיש תמיד בסיפורים שלנו), ושהפעם אני לא מתכוון להשתתף בתחרות האינטר-שמונה-ינג, אז לא יהיו כפתורי צומי בכל פוסט ופוסטים של "יאללה, חבר'ה, עוד 10 הצבעות ואנחנו שם!". אה, וגם הפעם הסיפור כתוב על דפים צהובים, שזה כמובן הגורם המשמעותי ביותר בכל העניין.

טוב, אם כבר התחלתי לכתוב פוסט, אני לא מתכוון לסיים את זה כאן. אני אנסה למצוא משהו מטומטם מחיי חסרי המעצורים כדי לספר לכם.

הממ...

היום בביה"ס העשיר והקפיטליסטי שלי היה לנו מפגש עם שגריר ארה"ב בישראל. המפגש הזה לקח שיעור אחד, ובגללו התבטל לנו שיעור היסטוריה. איך יודעים שביה"ס ממש עשיר? מתבטל שיעור היסטוריה, ובמקום להביא מורה מחליף נורמלי הם מביאים את שגריר ארה"ב.

טוב, בטח קרה לי עוד משהו. (בנקודה הזאת הפסקתי לכתוב למשך חמש דקות, בנסיון לחשוב על משהו שקרה לי. לא הלך). בסדר, אז החיים שלי משעממים. קורה.

כבר בערך חודשיים שלא השקו את הקקטוס שלי. הוא ישרוד, נכון? קקטוסים הם כמו גמלים, הם יכולים ללכת קילומטרים על גבי קילומטרים במדבר בלי שהם יצטרכו מים.

~בודק את הקקטוס~.

יש בו חור.

אופס.

ממתי יש לי קקטוס בכלל?