מוות וכעכים

ובכן, זהו פוסט שנכתב על ידי, יוני felkon (לחצו_כאן_דגנרטים!) מביתו של איליה, הלא הוא המחדל, ובסיועה האילם של עיזה פתטית מצלם אנוש, הלא היא יעל (לא מגיע לה קישור).

חזרתי לעמדתי, ואני מרגיש מחויב לספר מדוע ברחתי לפינה. ובכן, איליה ויעל החליטו לשחק הוקי לשונות ומכיוון שאני עלם ביישן ותמים, החלטתי לא לחזות בתועבה מסוג זה. עוד מחר אחזור אליהם ואסקול אותם באבנים. כופרים ארורים.

אוקיי, עכשיו זה אני, איליה, המחדל, עבדכם הפחות-או-יותר-נאמן, בעל הבלוג ואשת השטן (אנחנו בתהליכי גירושין), שהשתלט על מחשבו היקר אך אידיוט, וכעת אני הולך לתת למישהו אחר לכתוב, זה היה הרעיון שלהם גם ככה.

או! או! אני! אני! (כן, אתם יודעים מי זאת.) המ. שנספר על חוויותינו עד כה, חברי'ה?

יוני הביע כמיהה להפגש עמי, ולכן יצא את ביתו המרוחק והביא עצמו אל האינסוף ומעבר לו, או בשמו המוכר - פה (חיפה).

(יוני לא מקבל קו מפריד כי הוא גרוע.)

ויעל אלכוהוליסטית אנונימית. אופס.

בכל מקרה, החלטתי להבריז מהטיול השנתי שלי ולבוא במקום אל חיפה לביתו של סבי היקר והבא בימים. יעל איימה עלי במוות אם לא אפגש איתה (הקרציה) אז נעניתי לדרישותיה. בקיצור, היא גנבה לי את המצלמה. טוב, היא איבדה אותה. טוב, אני איבדתי אותה. אבל זאת אשמתה. (היא באמת גנבה אותה, היא פשוט הדחיקה את זה).

אז עכשיו הם עברו להאבקות (הכניסה אסורה לבני 10 ומטה).

בכל מקרה, עכשיו אנחנו נמצאים בחדרו הירוק של איליה (יש לו סבתא רוסיה בצינוק!).

אז עד עתה ניגנּו שירים מורכבים ומסובכים כמו טין ספיריט ועוד יצירות מופת של מאסטר קורט קוביין. הבנאדם היה מוכשר, אין מה להגיד (*ציניות*- ביצה סרוחה יותר יצירתית ממנו, לייק דה).

(קו מדומה)

אוקיי, עכשיו יוני ויעל מתאבקים בלעדי (בלי לערב לשונות (אני מקווה...)), אז אני אמשיך לספר את המאורעות שקרו מאז שיוני ויעל הגיעו לכאן. אהמ אהמ:

כלום.

בערך אמרו כבר את כל מה שעשינו - ניגנּו, הקשבנו לשירים זולים שהוקלטו עם כמה מהחברים שלי (המצויים באתר "פרויקט אינקובטור" - לינק ברשימות) וזהו, בעיקרון.

וואו, זה הולך להיות חרא של פוסט. הכל באשמתם. (לא אשמתם - אשמתו. הוא אמר. הוא הכריח אותי. הוא דקר אותי. הוא שר עכשיו על במבה.)

כן, זאת הייתה יעל. היי, יעל! כולם, להגיד היי ליעל! יותר חזק! אני לא שומע אתכם! אה, ככה?! מניאקים... בסדר... אני מעביר את המקלדת למישהו אחר.

אני לא אשכח לכם את זה...

~פורץ בבכי~

רגע, מה הייתי אמור לא לשכוח?

&-

איליה מכוער, הוא מסתובב עם מסיכה כל היום כמו פנטום האופרה ורואים לו רק את השיניים, והן רקובות מהיסוד!

סתם, הוא כזה טוב לב שאני לא יכול לעשות לו את זה. הוא כוסית.

שיט, הם עדיין עושים את זה. אני אדקור אותם. לא עושים כאלה דברים ליד אדם בעל שקעים רגשיים לא פתורים מהילדות. אמא, מה אבא עושה לך?! תעזבי את הכלב!!!

טוב, סיימתי את חלקי.

-

אה, לפי סדר כרונולוגי אני אמורה לכתוב עכשיו.

אוווקיי.

Я не кукуруза из банки - Я жидовка.

~מקשיבה ליוני ואיליה מדברים על בולשיט~

~ממשיכה להקשיב. זה הרבה יותר מצחיק מהפוסט הזה, אגב. נדפקתם כי אתם לא פה, וזה (יוני אמר את זה. יווופי)~

שנפסיק עכשיו?

לאאא. (יוני)

כן. (איליה)

ג'!!!

מממ... ג... (יעל)

"יחד, לב אל לב, נפתח ונראה ת'אור שבשמיים" (יוני ואיליה)

אוקיי, זה באמת מספיק. ביי.