מוות וכעכים

כן, אז היום אחד באפריל, וחייבים לכתוב פוסט באחד באפריל. אפשר לכתוב פוסט של "אני סוגר את הבלוג. טוב, אני לא, אחד באפריל, עבדתי עליכם!", אבל כבר עשיתי את זה בשנה שעברה, הרבה אנשים אחרים כבר עשו את זה, ביניהם יואב (AKA זה מהבלוג), אז זה יהיה צפוי. וחוץ מזה, כרגע סיפרתי לכם על זה, אז עכשיו אני באמת לא יכול לעשות את זה. נבלות שכמותכם, תראו מה גרמתם לי לעשות.

איזה באסה שהשנה אחד באפריל נפל על שבת. כל הכיף זה לעשות דברים מפגרים עם אנשים בביה"ס, החל מ"היי, יש לך יען על הטחול!" ועד לכאפות רנדומליות לאנשים רנדומליים סתם כי זה אחד באפריל. תכננתי לקחת ביצים, לצפות אותן בשוקולד ולתת אותן לאנשים בתור ביצי הפתעה של קינדר, אבל עכשיו כשזה נפל על שבת, הכל אבוד. טוב, זה לפחות התירוץ, גם ככה אני עצלן מדי בשביל לעשות דבר כזה. אבל לפחות חשבתי על זה... אתם מוזמנים להשתמש בזה אם אתם רוצים. באחד באפריל הבא, או סתם כי משעמם לכם.

אני ושר האופל כבר מזמן לא המשכנו את הסיפור שלנו. הייתה את כל התקופה שבה הייתי חולה, ועוד מעט כבר חופש פסח, אז אל תצפו לזה בקרוב. כנראה שנישאר תקועים בעמוד ה-32 עוד הרבה זמן. או שזה היה 31... לא זוכר, זה רק מראה כמה זמן כבר לא המשכנו אותו.

אה, אני לא מאמין שעוד לא סיפרתי על זה פה! אני הולך להשתתף באירוויזיון! טוב, אני לא, אחד באפריל, הייתי חייב לנסות משהו, למרות שזה היה צפוי ולא אמין, אולי אפילו יותר מ"יש לך יען על הטחול".

לא משנה.

אחד באפריל שמח, עד מאה ועשרים, או משהו.

נתראה בפוסט הבא.