מוות וכעכים

כן! עוד עדכון! יום אחרי יום! הייתם מאמינים? גם אני עדיין בהלם. בכל מקרה, היום קיבלתי את הדפים עליהם כתבנו את המעשיות על רבי שמעון ובניו (רבי שמעון ורבי שמעון), אז אני אכתוב כאן היום את כולן, חוץ מאלה שהיו בפוסט הקודם (שממוקם בצורה נוחה וקומפקטית מתחת לפוסט הזה). אבל זה יהיה בסוף הפוסט. נו, אתם יודעים, כדי להשאיר אתכם במתח. אבל זה לא ייקח הרבה זמן להגיע לסוף הפוסט, כי כמות צואת-השוורים שהצטברה במוחי היא לא עד כדי כך רבה (אך עם זאת, קטלנית). אז... הנה.

ליד הגרנד-קניון בחיפה יש מסעדה בשם "מסעדת מצה". מעניין אם הם כשרים לפסח.

היום בדרך הבייתה ראיתי תמרור שבו כתוב "זהירות! קשישים בדרך". חשבתי לעצמי שזה יכול היה להיות מצחיק אם זה היה ליד בית קברות.

תהייה: למה יש שירותי נכים אבל אין שירותי נכות?

(מצטער אם מישהו אחר כבר חשב על זה לפני ולא ידעתי, חשבתי על זה היום אבל זה נשמע כמו משהו שכבר בטח חשבו עליו).

כן, אז הגענו לסוף! הסוף של הפוסט, וההתחלה של... אממ... הסוף של הפוסט, שבו אני אציג בפניכם את שאר המעשיות! אני בטוח שאתם כבר במתח.

מעשה ברבי שמעון, שהיה מטמין אפיקומן בליל הסדר. ויחפשו בניו, רבי שמעון ורבי שמעון, את האפיקומן הנחשק, אך לא מצאו. אמרו לעצמם: "הבה נביא את אנשי העיר לעזור בחיפושים!". ובאו כל אנשי העיר לעזור. חיפשו, חיפשו ולא מצאו את האפיקומן. אמרו לרבי שמעון: "רבי שמעון, צדיק! היכן הטמנת את האפיקומן?". ענה להם רבי שמעון: "צדיקים! דעו נא שאת האפיקומן הטמנתי בים". שאלו אנשי העיר: "מדוע?". ענה להם רבי שמעון: "מפני שכך לא תמצאוהו ואוכל לשמור את הפרס לעצמי". וישמעו אנשי העיר את חוכמתו של רבי שמעון, ושבו לבתיהם.

מעשה ברבי שמעון, שהיה משאיר כוס יין לאליהו הנביא. באחד הימים, בא אליהו אל רבי שמעון, לקח את הכוס ושתה. חלחלה עזה חש אליהו והתעלף בטרקלינו של רבי שמעון. והנה התעורר אליהו הנביא ומצא עצמו על ערימה של חלוקי נחל. שאל את רבי שמעון: "רבי שמעון, צדיק! מה זה שמת אותי פה על חלוקי נחל?". ענה לו רבי שמעון: "אליהו, צדיק! חוטא אתה ואין אתה מבין דבר וחצי דבר! סיממתי יינך בכדי שאוכל להוסיפך לאוסף שלי! והרי כבר יש לי את משה ואברהם אבינו". תהה אליהו לשם מה חלוקי הנחל, אך לפתע חש חלוק נחל נזרק בחוזקה אל ראשו.

מעשה ברבי שמעון, שהוזמן בליל הסדר אל משכנו של ה'. בא למשכנו של ה' והנה גם השטן היה נוכח. אמר לו ה': "רבי שמעון, צדיק! הזמנתיך כדי שתפתור סוגיה שמעסיקה את שנינו זה זמן רב". הנהן השטן בהסכמה. הכריז רבי שמעון: "שאלו מהר, פן נחמיץ את הסעודה!". אמר ה': "איננו מסוגלים לקבוע מי מאיתנו חזק יותר, ואף מי מאיתנו גזעי יותר". חרה אפו של רבי שמעון, וקרא רבי שמעון בקול: "ה', שטן, צדיקים! חוטאים אתם בחטא הגאווה!". כלא רבי שמעון את שניהם בצינוק, ושילח בהם גמבוז.

(גמבוז - המילה העברית לג'ירפה).

מעשה ברבי שמעון, שהיה הופך למקל בלילות. לילה אחד שאלו אותו בניו, רבי שמעון ורבי שמעון: "אבינו, רבי שמעון, צדיק! מדוע זה הינך מקל ואין אנו מקל?". ולא יכול היה רבי שמעון לענות, מפני שהיה, באותה השעה, מקל. קצרה סבלנותם של בניו, ואיימו בשבירתו. זעם רבי שמעון זעם רב, והשליך את בניו אל הפלישתים, עירומים כביום היוולדם, מצויידים בשלושה עגלי בקר.

מעשה ברבי שמעון, שהיה מצונן. היה מקנח אפו בחתול, ושאל את החתול: "חתול, צדיק! מה לך נזלת זו על גבך?". אמר החתול: "מיאו". נכעס רבי שמעון וקינח אפו בחתול בשנית.

מעשה ברבי שמעון, שהיה מבער את החמץ. באו אליו בניו, רבי שמעון ורבי שמעון, ואמרו לו: "אבינו, רבי שמעון, צדיק! מדוע כך אתה שורף את החמץ? הרי גם לו זכויות!". ענה להם רבי שמעון: "בניי, צדיקים! חוטאים אתם, והרי לא ידעתם כי ה' ציווה עלינו לבער את החמץ?". זעם רבי שמעון זעם רב ושרף את האופה.

מעשה ברבי שמעון, שהיה מכין חרוסת. הזמין אליו אורחים נכבדים ושאל אותם: "צדיקים! אימרו לי, מה יש בחרוסת זו אשר הכנתי?". חשבו האורחים רבות. לבסוף ענו: "היש בחרוסת זו אגוזים?". ענה רבי שמעון: "יש גם יש!". אמרו לו: "היש בחרוסת זו תפוחים?". ענה רבי שמעון: "יש גם יש!". אמרו לו: "היש בחרוסת זו תמרים?". אמר להם רבי שמעון: "לא! כופרים!". לקח רבי שמעון את אורחיו-נכבדיו והכניס את כולם לקערה. זרק רבי שמעון את הקערה לנהר, והטיל את מימיו.

מעשה ברבי שמעון, שהיה שר שירי חג. פתח רבי שמעון את הגדתו הנאמנה ורצה לפצוח בשירה, אך לפתע מצא עצמו צרוד וחולה. צינה חש וחלחלה, נזלת עלתה באפו וגרונו צרוד היה כמו סוס-יאור. לקח רבי שמעון את החתול אשר קינח בו את אפו בתחילה וקינח בשנית. נכעס החתול וצווח. אמר רבי שמעון: "חתול, צדיק! בלום פיך, פן אתעלל בך ואשיר שירי חג!". מת החתול מרשרוש בליבו, ורישרש.

מעשה ברבי שמעון שרצה לקפוץ מהגג. באו אליו אנשי העיר ואמרו לו: "רבי שמעון, הרי עוד לא פיתחנו בניינים רבי-קומות, ואתה רק תפגע בעצמך ולא תמות!". ענה להם רבי שמעון: "צדיקים! כסילים אתם, אווילים חסרי-בינה וקלי-דעת! והרי לא ארצה לשלוח ידי בנפשי, אלא רק לבדוק את יציבות הקרקע!". קפץ רבי שמעון מהגג והגיע למסקנה שיש לתקן את הקרקע.

מעשה ברבי שמעון, שעבר למימד אחר. ארז את תיקיו ואת מזוודותיו, את בניו, רבי שמעון ורבי שמעון, ומצא עצמו במימד הבקלאווה. הסתובב רבי שמעון לימינו, והנה רק בקלאווה באופק. הסתובב שמאלה, ושוב רק בקלאווה באופק. ישב רבי שמעון וחשב. לבסוף הכריז בקול: "בקלאוות, צדיקות! חוטאות אתן ואין לכן תקנה!". ולא חזרו בהן הבקלאוות מדרכיהן המרושעות, כי בקלאוות היו.

מעשה ברבי שמעון, שהלך לקנות מכנסיים. הגיע אל הרוכל והכריז: "מכנסיים! צדיקים, הבו לי מכנסיים!". בא הרוכל והציע לו מסחורתו המשובחה. דחה רבי שמעון מכנסיים אלה בתוקף. הציע לו הרוכל מכנסיים אחרים. שוב דחה רבי שמעון גם מכנסיים אלה. שאל הרוכל: "רבי שמעון, צדיק! מה לך ומדוע דוחה אתה את כל סחורתי? והרי מה תרצה?". נכעס רבי שמעון וזעק: "כך מנסה אתה להפשיט אותי?!". לקח רבי שמעון אמת-מידה והכה את הרוכל עד זוב דם. לבסוף החליט רבי שמעון שרצה בורקס, ולא מכנסיים.

מעשה ברבי שמעון, שקיפץ לו בדלגית. קיפץ וקיפץ, קפצוץ פה ואף קפצוץ נוסף שם, עד שנתקל לפתע באבן ומעד. הרים רבי שמעון את אבן קטנה זו, והחל מטיף לה את תורת ה'. לאחר חודשים מספר, למדה האבן את התורה, ואת הספרים ואת המדרשים, והפכה לרבי אבן. אמר רבי שמעון לתלמידו, רבי אבן: "רבי אבן, צדיק! למדת היטב, והפכת לרב חשוב ומכובד". הסכים רבי אבן. אמר לו רבי שמעון: "כעת, תשלם על כך שהפלת אותי!". דחף רבי שמעון את רבי אבן לאחורי פרד, ושלח את הפרד לארמים במתנה.

מעשה ברבי שמעון, שהלך לישון. ישבו בניו, רבי שמעון ורבי שמעון, במיטותיהם. התעורר רבי שמעון באמצע הלילה, וקיפל את כביסתו. ראו זאת בניו וחשבו: "והרי איזה צדיק הוא אבינו!". לקח רבי שמעון את הכביסה, הצית ביתו וברח לאקפולקו.

מעשה ברבי שמעון, שנפש באקפולקו. שתה רבי שמעון חלב קוקוס בעזרת קש שתקע באגוז. שאל רבי שמעון את המלצר: "מלצר, צדיק! האם אגוז זה - כשר הוא?". ענה לו המלצר: "רבי שמעון, הרי מלצר מקסיקני אני, ולא אדע בדבר כשרותו של אגוז!". זעם רבי שמעון זעם רב, ואכל את המלצר. לאחר מכן, פנה אל מנהל בית-המלון אשר שהה בו, ושאל בדבר כשרותו של המלצר.

טוב, בטעות סוף הפוסט יצא החלק הכי גדול. אופס. לא נורא, העיקר שאתם תהנו, ושאני אהנה, ובעצם, גם אם אתם לא נהנים, זה יהיה בסדר. אז, מקווה שנהניתם (אלא אם כן לא נהניתם, וזו זכותכם המלאה), להתראות עד הפעם הבאה!