מוות וכעכים

כן! ועכשיו אין לי כוח לכתוב אותו בוורד. זה 38 עמודים, זאת תקופת מבחנים ובגרויות ואני גם עצלן. אלה שלוש סיבות (סיבות, תירוצים, אותו דבר) טובות מאוד לזה שאין לי כוח לעשות את זה. אבל בטח תשמחו לדעת שאני ושר האופל מתחילים עוד סיפור! טוב, אולי אתם לא עד כדי כך שמחים לשמוע, אני יכול להבין אתכם. אבל בכל זאת, בטח יש אחד או שניים ששמחים. טוב, אחד. וזה אני. אבל לא משנה, אני אאלץ להסתפק בזה.

ואם כבר הזכרתי את תקופת הבגרויות, זה לא ממש מרגיש ככה לדעתי. איכשהו, כמעט אף פעם אין לי לחץ בלימודים, ותמיד יש לי הרבה זמן פנוי, אותו אני מבזבז על דברים כמו שיטוטים חסרי מטרה באינטרנט וכתיבה בבלוג (אהמ אהמ). בכלל, אני מכור לישראבלוג. לא מזמן קראתי ציטוט כלשהו בדף הציטוטים, וחשבתי לעצמי - "היי, זה מצחיק, אני אצטט את זה!". (מעניין אם יצטטו את המשפט הקודם). זה עצוב שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. זה גם עצוב שכמעט כל הפוסטים שלי הם תחת הקטגוריה "סתם שטויות", זה אומר משהו על הבלוג. אבל בעצם, כבר ידעתי שזה בלוג חסר תכלית שעוסק רק בשטויות, וככה אני אוהב אותו. טוב, לא אוהב, מסמפט.

ושוב אין לי שום דבר להגיד. כרגיל. אבל איכשהו, השום-דבר הזה משתרע על פני שתי פיסקאות ושורה אחת. איזה כישרון אני.

שמרו על עצמכם, וגם עליי, אם אפשר,

אחה"צ-פצץ-משהו-בסט-לפנים לכל הקוראים!