מוות וכעכים

ערב טוב, ילדודס! אז... אתם באים לפה הרבה? כי אני בא לפה הרבה... לגמרי לבד... ~פורץ בבכי~. טוב, נעזוב את זה כרגע.

נתחיל מהמטרה לשמה נכתב פוסט זה - צומי. כן כן, מי היה מאמין? רומן פתח בלוג בגלל בדיחה פרטית שלי ושלו, לאחר מכן גם אני הצטרפתי כשותף לכתיבה של הבלוג. רוצים לינק? הנה - לינק. נכון שאני נדיב? בכל מקרה, תקראו, זה מספיק מצחיק בשביל שתקראו את זה. (אתם הרי קוראים פה, אז כנראה אין לכם סטנדרטים גבוהים במיוחד).

ואם כבר צומי, אז לכו לפוסט הקודם שלי, יש שם סרט פורנו שצולם בטיול עם הכיתה, זה יותר מצחיק מהפוסט הזה (לפחות לדעתי).

עכשיו כשסיימנו עם זה, נעבור לשטויות נוספות.

מאז ששיניתי את שם הבלוג ל"מוות וכעכים", אנשים שואלים אותי "למה דווקא כעכים?". זה קצת מוזר שהמוות בכלל לא מפריע להם, רק הכעכים. זה רק מראה כמה אנשים התאבדותיים יש בישראבלוג. אבל בכל זאת אתם תוהים למה הכעכים? אני אגיד לכם למה - ככה! זה סתם צירוף מטומטם של מילים שלא ממש אומר משהו, כמו גם השם הקודם של הבלוג, והשם שלפניו. והיו לבלוג הזה שלושה שמות, זאת אומרת שעוד לא היה לו אף שם שלא היה מטומטם, אז למה אתם כ"כ מופתעים?

ולסיום, תמונה של אבטיח:

לילה טוב ותזכרו לחגור גם מאחור!