לעזאזל עם המלחמה הזאת, היא הורסת הכל. החופש שלי מתבזבז על לשבת בבית ולהשתעמם עם המשפחה, במקום על לשבת בבית ולהשתעמם בלי המשפחה. ואני לא בטוח עד כמה זה עוזר שהמשפחה נשארת בבית, לפי איך שאנחנו מתנהגים, זה לא ממש יציל אותנו. כשיש אזעקה אנחנו פשוט הולכים לשבת ליד הדלת (החלק הכי פנימי בבית שלנו, שגם הוא בחלקו ממוקם מול החלון של הסלון). בדר"כ אנחנו מתפזרים בחזרה לחדרים ממש מהר. אם אנחנו שומעים נפילות קטיושה רחוקות אנחנו נשארים לשבת לעוד דקה או שתיים. אם הן קצת יותר קרובות, אנחנו יוצאים לחדר המדרגות. אם הן ממש קרובות אנחנו רצים למקלט/מחסן המטונף שלנו, וגם שם אנחנו הראשונים שחוזרים לדירות. ועד שסבתא שלי יוצאת מהחדר שלה כבר נגמרת האזעקה, למרות שהחדר שלה הכי קרוב ליציאה.
חוץ מהטרטור של האזעקות, הכל גם מתבטל או נדחה. לא היו לי שיעורי אורגן או גיטרה כבר איזה חודש, קורס הפסיכומטרי שלי נדחה בשבוע... החלטתי שזאת סיבה מספיק טובה לדחות גם את עבודת הקיץ שלי במתמטיקה. היא שוכבת על השולחן עכשיו ומסתכלת עליי. היא יודעת שבעוד כמה ימים אני אאלץ להיכנע ולהתחיל אותה, והיא תמשיך לנעוץ בי מבטים עד שאני אעשה את זה. הממ... אולי אני לא אעשה אותה, ואבקש מהמורה שלי הנחות לתושבי הצפון? לא, זה לא יעבוד.
טוב, אני חושב שאני אלך לחשוב על ללכת לישון ואז להחליט להישאר ליד המחשב.
לילה טוב, ותזכרו לצחצח שיניים ולחבק את תושבי הצפון!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
