מוות וכעכים

נכון מאוד, כבר מזמן לא כתבתי פוסט. מי שניחש נכון מקבל חמש נקודות. יש עומס לימודי, והוא נורא עמוס ולימודי, ולא משאיר לי זמן לבלוג. אבל אין לי כוח לכתוב על זה, וגם אין לי ממש מה לכתוב על זה חוץ ממה שכבר כתבתי, אז אני אעבור שורה. עכשיו.

הנה, עברתי שורה. שיואו, איזה אקסטרים. בכל מקרה, כרגע החיים שלי די משעממים ויש רק שני דברים שאני יכול לכתוב עליהם פה. אז הנה הם:

כפי שחלקכם ודאי יודעים, האתר "פליקס" של תפוז (FLIX, לא פליקס כמו פליקס החתול) מקיים תחרות לכבוד ראש השנה. במסגרת התחרות אמורים לצלם קטע שאמור להיות קשור לראש השנה ומצולם בז'אנר כלשהו (לדוגמא: סרט אימה, תוכנית ריאליטי וכו'). הפרס הוא מצלמה. אלכס החליט להשתתף בתחרות, וכמובן שאני ומקבץ מובחר של פגים בחרנו לעזור לו ולהשתתף בהכנת הסרטון. זה אמור להיות מצחיק, אתם כבר תשפטו בעצמכם, כי כשזה יהיה מוכן, מזומן וערוך למשעי, אני אפרסם לינק לסרטון בבלוג הזה ממש ואתם תצטרכו להצביע לו בשביל שנזכה. לפי המצב של התחרות כרגע, יהיה לסרטון הזה סיכוי לא רע, בהתחשב בעובדה שרוב המתחרים האחרים הכינו מצגות פאוור-פוינט שלא בדיוק עונות על הדרישה של התחרות ועוד איזה סרטון שאיכשהו שילב את משחק ה"סימס" בכל העסק. אחלו לנו בהצלחה!

בימים האחרונים נשמעו ברחבי השכונה שלי קולות של פיצוצים. למרות האינסטנקט הראשוני שהיה פלאשבקים מהמלחמה (זה נשמע כ"כ קשוח... אני הייתי במלחמה...), מהר מאוד התברר שמקור הפיצוצים היה ילדים ערבים עם נפצים, ולא ערבים מבוגרים עם קטיושות. אמא שלי ערכה בירור קצר (היא הלכה לצעוק עליהם) וגילתה שמדובר בחג ערבי-נוצרי כלשהו, משהו בסנגון "יום הצלב". אה, ברור - יום הצלב! "יש, איזה כיף! צלב! איזה יופי! צלב, אנשים, צלב! עכשיו בואו נפוצץ דברים!"

הגיוני. מאוד הגיוני.

טוב, בעצם אני די מבין אותם. הרי כל עם צריך חג שמאפשר לו לשחרר את האגרסיות שלו. אנחנו שורפים דברים, הם מפוצצים דברים. כל עם עושה את מה שיותר מאפיין אותו - הערבים הלכו על כיוון המחבל-מתאבד, אנחנו יותר על כיוון המשרפות-בשואה.

זה קרה. ידעתי שהיום הזה יבוא, ועכשיו הוא הגיע. בצער רב ובלב כבד אני מודיע באופן רשמי - הבלוג שלי כבר לא מצחיק! כמובן שאפשר לטעון שהוא מעולם לא היה מצחיק, ואני לא אוכל להתווכח עם זה, אלא רק להגיד שעכשיו הוא מצחיק אפילו פחות. טוב, נראה מה יעלה בגורלו של הבלוג. אני לא הולך לסגור אותו או משהו בסגנון, אבל אם הוא ימשיך להדרדר ככה, אני אאלץ... אממ... להעניש אותו, או משהו.

זה הכל להיום, עכשיו סורו מדרכי, דרדקים חסרי-שפרה, ולכו לאנפף ליד איצטגנין! (הידד, מילים של פסיכומטרי!)