מוות וכעכים

בא לי לכתוב פוסט, ואין לי על מה. זה קורה לי יותר מדי. פשוט לא קורה לי שום דבר מצחיק.

בואו נראה...

מחר אני מקבל את התעודה. זה לא בדיוק מצחיק, למרות שהתעודה בטח תהיה די קרובה לבדיחה. לא שאני אצחק... טוב, בעצם אולי אני כן אצחק, תמיד יש סיכוי שיהיו הערות מטומטמות מהמורים.

טוב, אם אין על מה לכתוב, אני אכתוב סיפור:

"גבעת-תאנים"

השעון המעורר צילצל, אך ששי לא רצה להתעורר. "סתום ת'פה!" הוא צעק לשעון שלו, אבל זה לא ממש עזר. אולי זה היה בגלל שמוחו היה ישנוני ומעורפל, אבל הוא היה בטוח שהשעון התחיל לצלצל חזק יותר אחרי שהוא צעק עליו.

"נו, אני מצטער," אמר ששי לשעון, "לא התכוונתי..."

השעון כנראה קיבל את ההתנצלות, והפסיק לצלצל. ששי חזר לישון, והתעורר ב-15:00 בדיוק. "טוב, אולי פספסתי את ביה"ס," חשב ששי, "אבל לפחות אני מדויק". הוא התלבש ויצא לרחוב. "גבעת-תאנים... איזה שם מסריח לעיר," הוא חשב, אך מהר מאוד התחרט על כך שקרא למקום הקטן הזה "עיר". לפתע, ראה שקל על המדרכה. הוא התכופף להרים אותו, וחש בעיטה חזקה באחוריו, שהפילה אותו ואיכשהו גרמה לו לבלוע את המטבע.

ליד המקום בו שכב ששי עמדו שני ילדים בני 12 והסתכלו עליו בעיניים תוהות.

"תעשה משהו," אמר אחד מהם.

"תעשה אתה משהו," השיב השני, "אתה זה שבעטת בו."

"לא רוצה!"

"מה לא רוצה?! אתה חייב!"

"אה, כן?! תכריח אותי!"

שני הילדים התחילו לריב. הם נפלו ליד המקום בו שכב ששי והמשיכו להתקוטט על המדרכה.

"יא מטומטם, 'סתכל לאן 'תה נוסע!" צעק בקול מר גרשון בן-לולו, סמנכ"ל מחלקת פרסום בחברה אלמונית שמייצרת נייר טואלט. לא היה אף-אחד בכביש הצר מלבדו, אבל הוא פשוט אהב לצעוק, לא משנה על מי ולמה. לפתע נגמר לו הדלק. דווקא עכשיו, בכביש שולי בחור נידח בשם גבעת-תאנים. הוא קילל את המכונית, את מיכל הדלק, את הצמיגים, את הרדיו ואת אימו של הפיליפיני שייצר את כל הדברים שקילל קודם לכן. אח"כ הוא יצא מהרכב ובעט בזעם בקטנוע שחנה שם.

"בונא, מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעק בעל הקטנוע ורץ לעברו.

גרשון, שכבר היה מעוצבן מלכתחילה, התעצבן עוד יותר, ופלט שפע קללות במגוון רחב ויחסית מפתיע של שפות. התגובה מצד בעל הקטנוע לא איחרה לבוא - אגרוף לעין. הם התחילו לריב, ומעדו על שני ילדים שרבו גם הם באותו המקום.

"ילדים, אנחנו מנסים לריב פה," הסביר בעל הקטנוע, "לכו תמצאו מקום אחר!"

"זובי!" השיב אחד הילדים, "אנחנו היינו פה קודם!"

ששי, שהתפתל על הרצפה הנהן, ובמאמץ רב הצליח לפלוט כמה מילים - "כן, הם צודקים, הם היו פה קודם."

"רואה?" אמר הילד השני בהתנשאות.

"אז מה?" התפרץ גרשון בן-לולו, "מה יש? קצת כבוד למבוגרים! באמת, מה שהולך פה במדינה..."

הילדים לא אהבו את העובדה שמתייחסים אליהם כך, לכן, בתיאום מושלם, דחפו את גרשון לכביש. גרשון התנגש עם הראש במכונית שלו ואיבד את הכרתו. בעל הקטנוע היה מזועזע מהחוצפה שלהם, והחל לריב עם שניהם.

לאחר כשעה, שני הילדים הובסו והיו מוטלים מעולפים על המדרכה, או אולי אפילו מתים - בעל הקטנוע לא היה בטוח. תשוש מהמאבק האלים, הוא התעלף, כמו מתוך הזדהות, ונפל כך שראשו היה מתחת לגלגלי המכונית של גרשון.

אדם פוזל בשם גורדי, שנקלע למקום במקרה וראה את המצב, החליט שזה יהיה מאוד מצחיק למלא את מיכל הדלק של המכונית ולדרוס את גרשון ואת בעל הקטנוע. הוא צדק, או כך לפחות חשב, וצחק בעודו דורס אותם ומסתלק מהמקום במהירות.

המשטרה הגיעה לאחר שלוש שעות. ברגע שראה המפקח כהן את חמש הגופות שהיו מונחות בפוזיציות מוזרות על הקרקע, הוא נאנח באיטיות ואמר באכזבה "שוב זה קורה?!".

הו, כן. הפרק האחרון. אני בטוח שהציפייה הורגת אתכם. אבל קודם, דבר אחד קטן - האינטר-שמונה-ינג:

התחרות מתקדמת מצויין, תודה ששאלתם. כרגע הבלוג נמצא במקום החמישי, המקום שזוכה ב-200 ש"ח. אני רוצה להישאר במקום הזה, ולכן אני מבקש מכם להצביע למקום הרביעי:

אם אתם רואים שהמקום השישי מתחיל להתקרב אליי, אז בבקשה להצביע לי, אבל כרגע אני לא חושב שזה הכרחי. הפער ביני לבין המקום השישי הוא, נכון לעכשיו, 21 קולות. הפער ביני לבין המקום הרביעי הוא 8 קולות, וזה הפרש שיכול להיסגר, לכן כרגע צריך להצביע למקום הרביעי כדי שהפעם יגדל ואני אשאר במקום החמישי.

ולמה שתעשו את זה, אתם שואלים? טוב, קודם כל, אם אתם בכלל פה וגם קוראים את הסיפור, אז או שאתם מכירים אותי, או שאתם אוהבים לקרוא פה, ובמקרה כזה כנראה תעדיפו אותי על-פני המקום הרביעי או השישי. והסיבה השנייה - יש לי יום-הולדת היום! ונכון ש-200 ש"ח הם מתנה נפלאה? אז אתם יודעים מה אתם צריכים לעשות!

לינקים לפרקים הקודמים: א, ב, ג, ד, ה, ו.

ועכשיו כשסיימנו עם זה, הפרק האחרון...

שְטָאפִי, קָארְלְס והתיאוריות - פרק ז'

לפתע, הם הגיעו למקום בו עמד שולחן משרדי קטן, עליו היו ערימות גדולות של ניירת ותמונה של אמא.
"ברוכים הבאים!" אמר התוכי והתעופף לו משם בעודו מגחך ברשעות.
מאחורי השולחן ישב אדם נמוך קומה עם פיטמה שלישית (למרות שהם לא ידעו את זה).
"זה שר האופל?!" התפלא שטאפי, אך לפני שזכה לתשובה, כדור אש הגיח כמו משום מקום ופוצץ את האיש, השולחן וכל שאר החפצים. קול אפל הכריז:

"וזה מה שיקרה לכם אם לא תתנהגו כמו שצריך, הבנתם?! מוהאהאהאהאהאהאהאהאהא(~נשימה עמוקה~)האהאהאהא..."
הבלגים החלו להסתובב וחיפשו אחר המקום ממנו מגיע הקול, אך לשווא. הוא היה בכל מקום.
"אתם יודעים למה אתם פה?" שאל קולו של שר האופל בנימה מאיימת. הבלגים השיבו בשלילה.
"אתם פה בשביל המשפט המכריע שלכם. ראשיד, חלק להם את רשימת ההאשמות שלהם!"
ראשיד נפל עם המצח למטה ונחת על משטח קשיח שהוכן מבעוד מועד למטרה זו בדיוק. הוא היה לבוש בשמלה פרחונית בצבעי האפלה וכאפייה. היה לו שפם עבה וגדול ומצח אפילו יותר גדול. על כתפו היה זורבורקס, שחזר בשביל לא להפסיד את הכיף. הוא נתן לבלגים דף שבו היה כתוב:
רשימת האשמות, מספר סידורי 354/DA:
המואשמים: שטאפי, קארלס.
התובע: כולם.
ההאשמות: בריחה מהכלא, הפרת הסדר הבין-גלקטי, חבלה בשפם, היותם בלגים במקום בו הדבר נחשב לעלבון ציבורי, והפרת זכויות יוצרים של קניין רוחני (או משהו כזה).
עונש: מוות!!!
השופט, המבצע, המוציא לפועל, חבר המושבעים, exhibit b: שר האופל.

"חה! אתם הולכים למות... פעם ראשונה שהרגתי בלגים... ועוד שניים..." אמר התוכי והחל צוחק מהבדיחה של עצמו. פתאום, רעש מכאני צורם נשמע וכאפה לבנה וגדולה התקרבה לצווארו של התוכי. מכיוון שהתוכי הוא בכל זאת – תוכי, הוא נמחץ כמו תות שנמחץ ע"י כאפה מכאנית ענקית.
"כן, הולך... מעכשיו זה העונש במקום הזה על בדיחות גרועות," הסביר שר האופל. "לא שזורבורקס אמר משהו שהיה מזכה אותו בכאפה, אבל הייתי צריך מישהו להדגים עליו," אמר שר האופל בקול אפל מתמיד בעוד זורבורקס מרוח על הרצפה כמו ריבה מתות-שנמחץ-ע"י-כאפה-מכאנית-ענקית. ראשיד ראה והתפקע מצחוק מהקטע. הוא סיפר שזורבורקס נראה כמו "תות שנח המון" (לכל מאן דעי שלא מבינים בדיחות גרועות, הכוונה היא תות אנך-אמון) וקיבל כאפה שהקטינה את המצח שלו ב-2 סנטימטרים.

 ~ החלק הזה צונזר ~

שטאפי וקארלס מצאו את עצמם במקום שהרגיש להם מוכר. הם הבינו שהם שוב במימד ה-11. הם עמדו בשערי גן עדן ליד שולחן. מצידו השני של השולחן ישב מלאך וחיטט באף.
"יופי," נאנח שטאפי, "ממש נהדר. עוד פעם משפט, או מה?"
"אתם בלגים?" שאל המלאך, שנראה יותר מרוכז בחיטוט באף מאשר בשיחה.
"כן," ענו שטאפי וקארלס.
"אין לנו מספיק בלגים בגן עדן," המשיך המלאך. הוא עצר לרגע כאשר נראה שמצא משהו מעניין באף, אבל עד מהרה המשיך בשיחה. "אז בשביל להיות פוליטיקלי קורקט, אנחנו מכניסים את כל הבלגים לגן עדן."
שטאפי וקארלס שמחו וצהלו למשמע הבשורה הזאת. הם ידעו שהם סוף-סוף יסיימו את המסע שלהם וימצאו שלווה בגן עדן.
"ברוכים הבאים לגן עדן..." אמר המלאך, חתם על מסמך בעזרת חותמת גדולה ופתח את השער.

 - הסוף -

אז הנה, תם ונשלם לו הסיפור, אני מקווה שאהבתם אותו. אני אישית די אוהב אותו, אבל אל תקשיבו לי, אני משוחד. עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריך להתחיל את העבודה באנגלית, החזרה על "החטא ועונשו" בשביל ספרות, השיעורים במתמטיקה ואת ה-194,574,988.666 תרגילים להגשה בטכ"מ שיש לי למחר... איזה כיף.

אז אחרי כל העיכובים והדחיות, פרק ו' כבר פה!

ובנוגע לתחרות האינטר-שמונה-ינג - הפער כבר ממש מצטמצם, אז מה שאתם לא עושים - תמשיכו עם זה!

וכעת, לסיפור...

שְטָאפִי, קָארְלְס והתיאוריות - פרק ו'

מימד האופל נקנה ע"י שר האופל ותוכי המחמד שלו, זוֹרְבּוֹרַקְס.

זורבורקס הוא תוכי בעל כנף מתפקדת אחת בלבד. את הכנף השנייה שר האופל החרים לו כאשר הוא אכל בן ערובה ללא רשות על השטיח והשאיר כתמי דם. גם את השלישית. (הוא נולד עם שלוש כנפיים, בסמוך לעיר צ'רנוביליה שבמימד ה-10, בה התרחש האסון הגרעיני המפורסם, שעירב גרעיני חמניות וגרעיני אבטיח). עם הזמן, שכח שר האופל את מעלליו של זורבורקס, והסכים לסמוך עליו ולהפקיד בידיו את התפקיד סגן עוזר משנה של יו"ר מחלקת עינויים, שזהו כמובן ראשיד "בעל-המצח".

שר האופל קנה את המימד בכסף שחסך במשך השנים בהשכרת שירותיו לעינויים, הוצאות להורג, בר מצוות וחתונות. הוא עשה זאת כדי לרכז פעילויות ולהסתלבט בכיף עם כוס קפה שחור ביד, אותו נהג לשתות בבוקר ביחד עם וואפל. במימד האופל הוא השליט האבסולוטי, והוא שילם למיטב האנשים כדי לבנות את המימד בצורה האפלה ביותר שאפשר. המימד כולו הוא שחור, הלילה הוא נצחי, וחושך שורר שם באופן תמידי. במרכז המימד יש הר גבוה עליו בנויה טירה גותית ענקית, בה שוכן שר האופל. יש כמה חוקים בסיסיים במימד האופל, אותם חוקק שר האופל:
1) מוות!!!!! (אלא אם כן צוין אחרת).
2) מילים אסורות במימד האופל: שמחה, ששון, גיל, רון, עליזות, דילוגים, קצפת, פיות, קיפצוצים, אפוטרופוס (לא כי זה שמח, הוא סתם לא אוהב את המילה), חדווה, לבלוב, חורשה, פיקוס ורדרד, רונלד מקדונלד.
3) מילים כגון מוות, אפלה, גותיקה, שחור וכו' ייכתבו בכתב מודגש, ויש לומר אותן בקול עמוק ואפל.
4) כל תושב קבע במימד האופל יחוייב לעבור את ההליכים הבאים:
   א) הסרת תוספתן (ללא הרדמה).
   ב) קילוף חלק מהאפידרמיס.
   ג) גזימת שערות מהאף.
כל החלקים הנ"ל יאוחסנו ב"בנק האופל".
5) אם אינך, כתושב קבע במימד האופל, מצמיח איבר נוסף תוך 6 חודשים מרגע הביאה, לא תוכל להשתתף בבחירות לשר האופל ששר האופל, סביר להניח, ינגב עם התוצאות את התחת ולא ישים עליהן ז...ורבורקס.
(66)6) אם אינך תושב קבע במימד האופל, ואתה בלגי, תושבי הקבע מחוייבים לרדוף אותך ולנסות להרוג אותך מבלי להיענש על כך. למעשה, כל תושב קבע שהורג בלגי שאיננו תושב קבע, יזכה בתוספתן שלו בחזרה. בלגי שאיננו תושב קבע שיתאבד יזכה בתוספתן רנדומלי מ"בנק האופל" בתור פרס, ויזכה לקבורה נאותה (יחסית).

לאחר שכתב שר האופל את כל החוקים האלה, הוא היה עייף והלך לישון בלי לצחצח שיניים...

השער הבין-גלקטי פלט את שטאפי וקארלס אל תוך המימד והסתלק משם כמה שיותר מהר מפאת האופל של המקום. מיד לאחר כמה דקות הקיף אותם המון זועם עם לפידים.
"תזכיר לי, למה באנו דווקא לפה?" שאל שטאפי את קארלס בחשש.
"הכפתור היה כל-כך יפה..." השיב קארלס וגיחך גיחוך עצבני.
רוב ההמון היה בעל איבר חיצוני עודף אחד (או יותר), אבל היו גם כאלה שדגלו ברעיון של אופי ויופי פנימי, ולכן הוסיפו עוד כבד.
פתאום שטאפי נשרף. בזעקות אימה בעודו מחטט באפר חברו זעק קארלס לאמא. הוא לא ידע מה לעשות. מסביבו היו זומבים מפחידים עם לפידים שרק עמדו סביבו ושרקו שירי אירוויזיון. הוא התקרב אליהם, אבל הם לא פתחו דרך. הוא הסתובב והלך לצד השני והם עמדו איתן. הוא הלך סביב גופת חברו והסתובב לידם, אבל לא נמצא מוצא. היאוש הלך וגבר. השירים שפרצו מפיהם המעוותים הכריעו אותו לבסוף והוא חשב שהוא מרק שעועית. פתאום, אפלה. קארלס נשרף.

שטאפי וקארלס מצאו את עצמם מרחפים בחלל שחור ואינסופי. משני צדדיהם ריחפו יצורים דמויי אדם שעלו באש ועטו ברדסים אדומים. הם פחדו כמו שלא פחדו מעולם. הם לא הבינו איך הם לא שתי ערימות של אפר, איך הם מרחפים, איפה הם בכלל?! שאלות רבות עינו אותם והם נותרו ללא מענה לעת עתה. הזמן חדל מלכת במקום המוזר הזה. השעון של שטאפי עצר. השעון של קארלס המשיך לזוז, אך כל שנייה עברה מהר יותר פי שניים (שעון תוצרת בלגיה). השעון של אחד היצורים הראה את ידיה של דמות לוני-טונס זזות במעגלים אינסופיים.
פתאום, שחה תוכי אל תוך החלל (זה נראה כמו שחייה, עד כמה שתוכי חסר קואורדינציה יודע לשחות, כי הם היו בריק) והחל קורא: "הבלגים לשר האופל, הבלגים לשר האופל!". כשאחד היצורים ראה את זה, הוא התחיל לצחוק וקרא לתוכי. "רוצה ביסקוויט, תוכי? תגיד 'שרה שרה שיר שמח' או 'אחותך חתכה חתיכה מאחותך'!". התוכי התקרב אליו כשיש לו מבט תוכיי בעיניים, פתח פה גדול (מקור) ובלע את היצור בביס אחד.
שטאפי וקארלס עקבו אחרי התוכי בדרכם, כפי שהם גילו כעת, לשר האופל, אך ניסו לא להתקרב אליו יותר מדי. הם פחדו ממנו (עד כמה שאפשר לפחד מתוכי עם כנף אחת). למרות זאת, הם פחדו הרבה יותר ממה שהולך לקרות עכשיו. הם שחו בריק האינסופי בעקבות התוכי במשך מה שנראה להם כשעות, אך יכול היה להיות גם כמה שניות. הם כבר התרחקו מרחק רב מהמקום בו היו קודם לכן. או שאולי בעצם לא.

מקווה שנהניתם! פרק ז', הפרק האחרון, יפורסם מתישהו. עוד לא החלטנו מתי. בכל מקרה, יש למה לצפות!