החום והצמרמורות מטפסים במעלה הגב ואני חולה מרוב שעצוב לי לחשוב כבר. זה כאלו יש מחטים קטנות בקצות האצבעות שלי בכל פעם שאני משפשפת את העיניים בעייפות, אני לא יכולה לאמוד את הזמן מבלי לשרוט את הבשר. רציתי להודות בפנייך את האמת העצובה שלי,כל שניה בה אני לא אומרת משהו אני קוברת את הרעיון הזה עליי ועלייך בחיים, זה לא שנתתי לו הרבה חמצן מלכתחילה. אני חושבת על זה בפעולות היום-יומיות הכי קטנות שלי, ואני רואה איך אני מתרחקת עם כל שתיקה וכל מבט עייף ואני יודעת שבאחד מהבקרים האלו אני אחשוב עלייך ואתה תהיה מת עבורי. אתה תהיה שם אחד נוסף לרשימה הארוכה, המבישה הזאת. אני לא יכולה להניח פרחים על כולכם,
פשוט רציתי כל כך שזה יתאים הפעם, כמו חתיכה אחרונה של פאזל שרק מחפשת את החלל המדוייק להשתחל לתוכו, בלי מרחב תמרון. אני כל כך רחוקה עכשיו שזה כאילו אני חיה על מאדים עם המילים שלי והמחשבות שלי. אני אף פעם לא כוללת אותך בשיקולים האלה, כבר לימדו אותי את הלקח הכואב של הולכת השולל [אנחנו אצני הולכת השולל מותק]. אני לא רוצה להיות הבחורה הזאת שמבקשת ממישהו לחכות למשהו שעלול לא להגיע.
[אתה יודע, אני רק רוצה להרגיש מסוגלת לבקש, בשלב זה. זה כבר לא עניין של כן או לא. אני כל כך עמוק בתוך השנה ההיא שאני לא יודעת לחיות בהווה. כל הזמן צריכה לרוץ לטפל בעצמי הישנה. להגיד לה לא לבכות מתוך שינה, מה שהיה היה. קלישאות של לדבר בלשון עבר, כאילו אני לא קמה עם זה בלילה והולכת לישון עם זה בבוקר.]
ברכות ממאדים. 05:53, היקום קורא למועצה לכבות את הפנסים וכבר מתחיל הלילה שלי
לפעמים כשאני נתקלת בך בחלום אני מניחה את היד שלי על הכתף שלך. לפעמים זה כל מה שמעביר אותי את היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Elation-