כשהשטן מציע לך עסקה אתה לא מנסה להתמקח. אתה חותם ואתה אומר תודה שיש לנשמה שלך איזה ערך בעולם הזה. אתה לא מסתכל על הדם שמצטבר ומבצבץ מתוך העור החתוך, קצת נייר סופג מהמטבח ולחץ על המקום וזה תכף נגמר. רק שורף טיפה ואין טעם לאבד את ההכרה או להסתחרר כמו משהו שברירי. זאת רמאות ממילא, אי אפשר לשבור מים ואי אפשר לשבור דם ואי אפשר לשבור בשר. אפשר לשבור עצמות, אבל אלה מרוסקות כבר לגמרי. אי אפשר לשבור אבקה. [צריך לראות את הטוב שבתוך הרע.]

וזה אפילו לא התחיל עדיין. הם מדברים כאילו אתה לא שם, כאילו אתה לא מודע לבעיה, או כאילו הבעיה היא חלק שניתן להפריד ממך. בשולחן שישי, להלבין את הפנים הלבנות שלך ברבים, בריבים, איזה רע יכול לצאת מזה כבר. מה אתה מתכוון לעשות, מה אתה מתכוון לעשות. אני מעריצה את אי העשיה כל כך שגם אם הייתי יכולה לא להיות, לא הייתי טורחת להפסיק את הקיום השלי, מה הטעם.

כל הצבעים היפים בכלל לא רלוונטים לדיון. אם מערבבים אותם כל מה שמקבלים זה גוש פלסטלינה אפור, בכל פעם מזורגגת.

אני לא בטוחה אם זאת נחמה או סיבה לא לצאת מהמיטה אף פעם.