"יאכטה פרטית? בלי שום אנשים אחרים? 30 מטר? וואלה?" שאלתי בהשתאות - זה יכול להיות ממש כיף, על הים.. בלי יותר מדי כאב ראש.
אבל הציפייה הזאת, כמו כל דבר אחר בחיים שלי, התגלתה כאכזבה מוחלטת.
הגענו ליוון עם שעת שינה אחת ועלינו על ה"יאכטה" רק לקראת הצהריים עם רב חובל וטבחית. קניות בסופר, ארוחה בקפה שליד ויצאנו לדרך.
ישבתי בהתחלה בקידמת הגיגית בתקווה שאם במקרה הצפוי ובאמת נשקע לקרקעית הים אני לא אהיה תקוע בפנים. הייתה בריזה נעימה ושקיעה מרהיבה,
ה"תורן" לא ממש נתן רושם של תפקוד אבל לא הייתי בציפייה שמטאטא עם סחבה קשורה אליו יוכל למלא תפקיד רציני אז ה"מנועים" עבדו רוב הזמן.
ה"מנועים" - או ה"מנוע" ליתר דיוק, נראה כאילו נלקח מסוברו 83' ידנית עם דבק מגע בתור חלפים - ולא נתנו רושם מעודד במיוחד על ההתקדמות.
סתם. אני צוחק.
לא התקדמנו בכלל.
עוד עובדה מצערת היא שהשירותים על הגיגית היו ... איך נגיד את זה? ידניים? כן. זה יותר גרוע ממה שזה נשמע.
ויתרתי מהרגע הראשון על השימוש בהם מה שגרם לי להיות דיי עצבני במהלך כל הטיול מסיבות דיי מובנות.
תמונות של יאכטות במהלך השייט:
והיאכטה שלנו:
ובחלק הבא: ביקור לעומקה של תרבות שירותי מסעדות\גלידריות\כל חור בדרך עם צנרת מתפקדת של יוון, ונביא ביקורות והמלצות על השירותים המקומיים.
אני נשבע שאם בפעם הבאה שאני יוצא לטייל ואראה יותר מהקצה השני את המקום שבאתי לבקר אני בחיים לא עוזב יותר את הארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
