נשבר לי. נשבר לי מהבלוג הזחוח של הטיפוס הפוזיונר הזה, מהבדיחות הכאילו שנונות שהוא מנסה לדחוף לסוף כל פסקה ומהכתיבה הסלקטיבית (אם לא לומר דיסלקטיבית) שלו.
נשבר לי הזין מתגובות קורעות לב של קוראים שבאמת חושבים שאלכסנדר פין, סליחה, פן הוא באמת ארטיסט מבולבל, נווד עייף בדרכיה הפתלתלות של אומנות הכתיבה. בנות, יצא לי לדבר עימו בכמה הזדמנויות והרשו לי להבטיח לכן שהוא לא אומנותי יותר מעובדי מע"צ שמציירים פסים על הכביש. גם אם היה פעם אי איזה ניצוץ של כשרון הרי שזה זמן רב כבר שהוא קבור תחת ערמה של פלצנות ופוזה.
מה שהכי מפתיע היא הכמות העצומה של חשיבות עצמית שפשוט נוטפת מכל שורה כתובה. ישו, אלכסנדר, הרי לא עשית ולא דבר אחד הראוי לציון כל חייך, איך ניתן להיות כה מלא ונפוח בשביעות רצון מעצמך?
חשיבות עצמית מר פן, והפעם לא תתחמק מביקורת, היא זו שגורמת לכתיבה הדיסלקטיבית, סליחה, סלקטיבית שלך. למה שלא תכתוב מדי פעם על חלק מהפאשלות שאתה עושה על בסיס יום יומי? למה שלא תכתוב על זה שאתה גרוע במיטה או על זה שאתה מאותגר חברתית מאז שגילית (בכיתה ז' בערך) שקיימים עוד אנשים בעולם?
אבל אתה הרי לא תכתוב על כל אלו כי משמעות הדבר היא פגיעה בתדמית שעל קיומה אתה שוקד מאז פתיחת הבלוג וזאת בדיוק נקודת הכשל שלך.
אתה מבין אלכס, כתיבה היא לא החזרה הבנאלית שלך על אותו פוסט כל חודש, זה הנכונות לקחת את עצמך למקומות אחרים שעדיין לא היית בהם, גם אם זה אומר לחשוף את עצמך לראווה וגם אם זה אומר להיות מעניין במקום סולידי.
בסופו של דבר אלכסנדר פן הוא כולו פוזה ובדיוק כמו שלהחזיק גיטרה רק בשביל הלוק לא הפך עדיין אף אחד לנגן כך גם היכולת לחבר מספר מילים לכדי משפט שיהיה (לפעמים) נכון תחבירית לא הפכה עדיין אף אחד לסופר.
(ואם אנחנו כבר בקטע, אז גם לדעת כמות עצומה של שטויות (בשביל הפוזה כמובן) עדיין לא הפכה אף אחד לאינטליגנטי במיוחד.)
ובסופו של דבר, השאלה היא לא "כמה גרוע אלכסנדר פן" וגם לא "למה הוא משתמש בשמות של משוררים עבריים" אלה כמה עוד נפיחות מדמותו הנפוחה נאלץ עוד לסבול.
בהוכרה ליאיר לפיד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
