איזה מזל שאני משרת דווקא בצבא היהודי. אם הייתי משרת בצבא הבריטי למשל הייתי יוצא לחופשה רק בחג הפסחא ובחג המולד. בצבא הרוסי מקבלים אפטר אחד בשנה ועד כמה שידוע לי אצל הערבים לא נהוג לצאת הביתה.
אין ספק שאנחנו כחילוניים יודעים להנות מהטוב ביותר בשני העולמות, גם לא באים לעבודה ביום כיפור וגם עושים מרתון מלחמת הכוכבים עם בירה ופיצוחים.
כך שאנחנו חייבים הרבה לאותם כמה עשרות אחוזים של לובשי שחורים שמתעקשים לשמור על צביונה היהודי של מדינה זו ולאפשר לנו להתכנס בחבורות ענקיות של פרטים המקושרים זה לזה בקשרי לידה/נישואין וכל זאת תוך כדי צריכה בולמוסית של פריטי מזון שהאמונה הרווחת בקשר אליהם היא שבדיוק סוג זה של דג שממנו הוצאו כל איבריו הפנימיים והוחזרו אחר כבוד למקום ממנו באו לאחר תהליך יסודי של טחינה והוספו אליו חתיכות עגולות של גזר מבושל, נצרך על ידי יהודים קדומים בחו"ל תוך כדי קיום מפגשים הדומים לאותו אחד שאנו מקיימים ממש עכשיו, בערך באותו זמן של השנה שבו נמצאים אנו.
לא קל לו, לחילוני המצוי לשמור על אמונתו שלמה כשיום יום יסובו סביבו פיתויים שונים ומשונים המפתים אותו לנטוש את דרך הישר ולחזור בתשובה.
נערות חרדיות צעירות ורעננות הלבושות בצנעה וגורמות לו לדמיון החילוני העצל הרגיל לראות דברים כפשוטם, לעבוד שעות נוספות;
לא צריך את החיפוש המתמיד אחר מקום הפרנסה;
יש חיי נצח בעולם הבא אם רק נהייה חזקים בתורה;
תשובה אחת פשוטה להרבה שאלות קשות;
ומעל הכל אותו יהודי זקן שאורב לך, וכשהוא תופס אותך הוא שואל, "יהודי, מתי בפעם האחרונה הנחת תפילין?" וכשאתה מגמגם לו בתשובה 'בר-מצווה' הוא מצקצק בלשונו ומביט בך כאילו אתה הוא הצורר של כל העם היהודי ואולי הסיבה היחידה שמשיח לא בא עדיין.
ובכל זאת אנחנו דומים.
אנחנו רואים בהם נטל כלכלי. הם רואים בנו נטל בדמות אוכלוסייה ענקית שיושבת על תקנים של יהודים כשרים לכל דבר אבל בכלל לא מתפללת ולא תורמת במאומה למאמץ המשיחי.
הם עושים לנו טובה כשהם באים לתל השומר פעם בחצי שנה כדי לחתום, אנחנו מרגישים אסירי תודה כשהם פולטים בסופה של שיחה אקראית באוטובוס "שא ברכה, אני מתפלל כל יום שננצח."
תודה.
תודה שאתה לא שונא אותי.
ואם אתה חב"דניק אז אתה בכלל אוהב אותי, פשוט עוד לא יצא לי לראות את האמת.
מזל שיש מי שמתפלל בשבילי ושיש מישהו שמציע לילדים לשים קופסאות קטנות על המצח בשער של התיכון בימי שישי.
מזל שהם תורמים כל כך הרבה בינם לבין עצמם לצדקות במקום ללכת להרוויח כסף אמיתי.
מזל שהיהדות לא אוסרת אלה אף מעודדת שתיית משקאות אלכוהוליים, אחרת היינו נהיים ממורמרים כמו שכנינו חובשי הכאפיות.
הם נדפקו עם החגים, יש להם לצום חודש שלם. פלא שהם כועסים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
