שפוך לבך על הדפים

הייתה זו אולי השכחה

אולי שכרון החושים

כך או כך

בעיניה הצוחקות

מצאתי נחמה.

הייתה זו אולי הכמייה העצורה

אולי הכפור

באחיזתה הרפה

מצאתי משען.

היה אולי הלבד

אולי הביחד

במילותיה הפזורות

מצאתי אמת.

היה זו אולי הפחד

שאחז בי

אולי החרטה

שבה אחזה

בנפש חצויה וראש צלול

נפרד אני בזאת

מכל אשר לא היה לי.

נושק לשלום

לאידיאות

המצוירות בגיר

על אבנים מסותתות

מוחק במחי יד

פנטזיות

בציורי חול

הטובעים באדמה

נושף עלי ענן עשן

מפני צבעי רוחי

הניתזים לכל עבר

מפזר סימני דרך

תלוליות תלויות

של פיסות נייר

ספוגות בכתב סתרים

חוקק בסלע

ביד רועדת

המכה

פעם על הפטיש

ופעם על האצבעות הקפוצות

את שאיני.