זרִיחַתָה.

נורא מדגדג לי באצבעות לחזור ולכתוב.

יש לי כל כך הרבה דברים לספר.

התהליכים שאני עוברת כאן במהלך הלימודים הם מדהימים. הגילויים העצמיים, מרעישים.

לא קל לי כאן כמו שחשבתי שיהיה. הסיבות לכך שונות. לפני שנסעתי הייתי בטוחה שיהיה קלי קלות. אבל עם הקשיים שונים, זה שווה, פשוט שווה. אני מרגישה שאני חוצבת את דרכי בדרך להיות מי שאני. תהליך החציבה הוא קשה, אני מדממת לעיתים בדרך. אבל הסיפוק שבגילוי העצמי, הו הסיפוק.

אני צריכה למצוא זמן, ולארגן שוב את הדברים בראש בצורת כתיבה מסודרת. יש לי מליון עבודות.  

מקווה לשוב ולכתוב על הכל. זה יהיה יומן מסע בשבילי. המסע אל הייעוד שלי.

בוסטון מאד מהנה. החורף הקשה נגמר וכבר הפציע לו האביב. ניו אינגלנד יפיפיה. יש אגמים שאפשר להשתרע על חופיהם במרחק נגיעה מהעיר. אני מקווה לראות עוד הרבה ממנה לפני החזרה לארץ בקיץ.

אחד היתרונות של להיות בעיר מרכזית שכזו הם ההופעות.

הייתי בקונצרט של גארבאג', ההופעה הראשונה שלהם אחרי האיחוד. וואו, אנרגיות כאלה מעולם לא חוויתי בהופעת רוק. אנרגיות ששוטפות אותך ואוספות אותך ומרימות אותך. אנרגיות שגורמות לך להרגיש סקסי. נורא.

הייתי בהופעה של אלווין איילי. עצוב כמה שהיה מאכזב. חיצונית הם היו מרשימים, אבל הם היו חסרי נשמה. חסרי תוכן. היה כל כך משעמם שעזבתי במהלך ההפסקה השניה. חבל.  

עברתי גם כמה שינויים גופניים, במשך שנה וחצי האחרונות גידלתי שיער והייתי עם שיער ארוך וגם עם פוני. זה מראה שהיה מאד חדש לי. שנים הלכתי עם שיער קצר. היה לי כיף לשחק קצת בלהיות מישהי אחרת. עכשיו אני בחזרה עם קצוץ.

גם ירדתי 12 קילו. ללא דיאטה. אספר על זה בטח יום אחד. נורא כיף לי. רק תמיד קיים הפחד לחזור בחזרה.

ואני גם שזופה לי בכל הגוף! מיטות שיזוף הם פתרון נפלא לחורף הבלתי נגמר של בוסטון.

אנשים יקרים, חברים מן העבר בשכונה מימיה הראשונים והצעירים, אם תזדמנו לכאן אני שולחת לכם  חיבוקים גדולים וחמים.

פסח שמח,

רומיה.

(זה כינוי שהדביקה לי מגי'ק בזמנו)