זרִיחַתָה. החיים כמסע בין זריחה לשקיעה. בין צבעים צהובים מאירים לכתומים סגולים.
|
| 11/2002
קישטה פחדנים, קישטה.
לכל היצורים "החביבים" שהצלחתי להרגיז כאן לאחרונה (אח איזה כיף הצלחתי להרגיז אנשים. אבל זה לא באמת שווה. הם בטח סתם טיפשים. לא שווה להרגיז סתם טיפשים), שטורחים להשאיר לי הודעות אנונימיות ופחדניות וכל מיני ניתוחים לגבי אופיי הנלוז לדעתם (מה קרה סיימתם פסיכולוגיה שנה א', או שהחברה שלכם לומדת פסיכולוגיה? אה, שכחתי אין לך חברות בנות כך אמרת) נראה כי דברי אינם נעימים לכם.
יפה. אל תטרחו להיכנס לכאן יותר. באמת שאף אחד לא מכריח אתכם. אני למשל לא נכנסת למקומות שאני לא נהנית לקרוא בהם.
אני מבינה שיצר המציצנות אוכל אתכם. תתאפקו. על אף שזו בטח לא אחת ממעלותיכם הגדולות. תנסו.
כדי לא לזהם את הבלוג שלי בזבל שלכם אני אמשיך למחוק את ההודעות.
גם אם תשאירו הודעה היא תימחק לאחר כמה שעות. אתם יכולים לסמוך על כך.
זה עושה לכם כל כך טוב לטנף מקום של מישהו אחר, הא? זה עושה לכם לגמור? לכו תאוננו במקום אחר. לא כאן. זהו שטח פרטי. תתנהגו בהתאם.
לו לפחות לא הייתם כל כך פחדנים אשר משאירים הודעות אנונימיות.
יום טוב לכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
