| 11/2002
 חוקי האהבה.
החלטתי שדי, אני מפסיקה לפגוש ככה בחורים לשם סיפוק תענוגותיי .
לא יודעת למה, אולי בגלל שמספר האכזבות עלה על מספר ההצלחות, אולי בגלל שזה בעצם די מסוכן, גם אם שומרים על כל הכללים. ואולי באמת בגלל שיותר מידי התפרעתי מאז הפרידה מהחבר האחרון.
"מה זה לעזאזל יותר מידי"? שאלתי את עצמי, הרי רק לפני כמה ימים אמרת שאין דבר כזה "יותר מידי סטוצים", "לא יודעת" עניתי לעצמי. פשוט לא יודעת. אבל זו היתה ההרגשה.
אבל אז הופעת אתה. בנים שיודעים לכתוב כך פשוט עושים לי את זה. אין מה לעשות, במדיה הזו, כשאתה יודע לכתוב אתה יותר חתיך מכל חתיך מדהים בפאב.
לאיטיים אין לי סבלנות, גם למשעממים לא. את המתחכמים והחלקלקים אני ישר מעיפה. אבל כשאני במקרה נופלת על אחד כמוך, עם עברית כמו שלך ויכולת התבטאות כזו, אתה עוד לא יודע את זה, אבל אני כבר שלך. יש תיאוריה שאומרת שבחורים שכותבים כמוך חייבים להיות מכוערים ובלתי מושכים בעליל.
אבל היתה לי הרגשה, תחושת בטן שלמרות שאתה כותב מדהים מכוער אתה לא. נכון, גם החלפנו תמונות, ואפילו נראית ממש חמוד ומצאת חן בעיני, אבל אני כבר למדתי שתמונות לא אומרות כלום.
ולמרות שאמרתי לעצמי "מספיק ודי" הרגשתי איך אני נשבית בקסמייך.
הגעתי אליך הביתה. עליתי במדרגות והרגשתי את נשימתי נעשית קצרה. דפקתי על דלתך וליבי פעם בחוזקה. אתה פתחת. עוד עמדת באפלת הול הכניסה ולא יכולתי לראות את פניך. אמרת לי "הי" בחיוך והובלת אותי לסלון המואר. כשהלכנו לאורך ההול החשוך לכיוון הסלון הספקתי לחשוב לעצמי שעם חיוך כזה אתה כבר מוצא חן בעיני. יש משהו באנשים עם חיוך טוב. חוץ מזה כבר כשהלכתי מאחוריך יכולתי לראות שאתה גבוה ורחב כתפיים, כמו שאני אוהבת.
ועכשיו נשאר רק הפרצוף. אנחנו אמנם מתכננים לעשות סקס, אבל אצלי הפנים זה הדבר החשוב ביותר. קשה לי לעשות סקס עם בחור בעל גוף מדהים, אשר פניו אינן מוצאות חן בעיני.
הגענו לסלון המואר ואתה הסתובבת. היית הדבר היפה ביותר שראיתי מעודי. יכולת להיות פשוט דוגמן.
כשאני מזמינה אותם לדירתי, אני מובילה את הקצב. כשאני בביתם, אני נותנת להם להוביל. עניין של נימוס אני משערת.
הגשת לי כוס קפה והתיישבת על הספה לידי. קרוב. ברך נוגעת בברך. לבשת מן סוודר בגזרה כזו שהדגישה עוד יותר את כתפייך הרחבות. מי אמר שרק בנות מתלבשות כדי להבליט.
ישבנו כל כך קרוב שיכולתי להסניף אותך. והו, איזה ריח היה לך.
ניהלנו שיחה חביבה, אבל אני בכלל לא הייתי מרוכזת. הריח שלך מיסטל אותי לגמרי. הקרבה אליך הגבירה את קצב נשימתי, שקעתי בעינייך הגדולות המחייכות וכל כך רציתי כבר לתת ביס בשפתייך הבשרניות. באיזה שהוא שלב שיחה איבדת אותי, כי אני כבר הייתי במקום אחר.
פתאום אני שומעת אותך שואל "את עושה את זה הרבה?" התעשתי מהר והתחלתי לגמגם משהו "לא, כן, לפעמים, תלוי, אתה יודע איך זה". מה קרה לי? חשבתי לעצמי. אני נבוכה משאלה כזו? אני שלרוב נהנית מן הטיזינג שבעניין. החלטתי שהדרך הטובה ביותר להשתיק אותך תהיה בנשיקה.
הנחתי את כוס הקפה, חזרתי לעשתונותיי ועניתי לך, "תגיד לי, זה באמת מה שמעניין אותך עכשיו?" והדבקתי לך נשיקה ארוכה וחמה. עם ביס בסוף, כמובן. הייתי חייבת.
בהתחלה נראית מופתע, א"כ אמרת לי שאתה אוהב בחורות שיוזמות.
משם דברים כבר התגלגלו מהר מאד. כשהפשטתי אותך בסלון התגלה גופך המדהים והשזוף במלוא יופיו.
אתה מהחלקים, כמו שאני אוהבת. התנפלתי עליו כמוצאת שלל.
אחרי הפעם הראשונה בסלון, עברנו לחדר שלך לפעם שנייה. וא"כ לפעם שלישית במקלחת.
כשישבנו נקיים , ריחניים ואדומי לחיים במטבח שלך, עטופים בחלוקים, הבטנו לסלון שהיה נראה כמו אחרי מהפכה. בגדים היו תלויים בכל מקום. חיממת שאריות פסטה שבישלת יום קודם. גם לבשל אתה יודע, מסתבר.
כשהתלבשתי וקמתי ללכת, שאלת אם אני רוצה שנפגש שוב, ואני אמרתי "נראה".
מבט קל של אכזבה עטית על פניך. "אבל היה לנו מדהים יחד" אמרת. ואוי כמה שצדקת.
ידעתי שאסור לי לראותך שוב. ידעתי שאתאהב בך. כבר הייתי מאוהבת בך קצת ואסור היה לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
