זרִיחַתָה. החיים כמסע בין זריחה לשקיעה. בין צבעים צהובים מאירים לכתומים סגולים.
|
| 11/2002
החיים הם במקום אחר.
אני כותבת פוסט זה בעקבות פוסט שכתב jerom k.
אני הגבתי בפוסט זה ואחרי הגבת את מגי. I couldn't help the feeling שהתגובה שלך בפוסט של ג'רום ק' היתה מופנית גם אלי. התחלתי לענות לך שם, אבל אז היה נראה לי מיותר לנהל דיון בינינו בבלוג של מישהו שלישי, אז החלטתי לענות לך בפוסט אצלי.
אני טיפוס אופטימי מטבעי. אמנם אדם של עליות ומורדות, אך לרוב אופטימית. תקופה זו אינה דוגמה טובה של מי שאני. היעדר עבודה, היעדר חיים משלי, היעדר אהבה, משפיעים ללא ספק על מצב הרוח.
אך גם כשאני נמצאת בתקופות הטובות בחיי, מאושרת בעבודה, בעלת דירה שכורה מדהימה ביופייה , מאוהבת, וקונה המון בגדים (-: אני חיה בחלומות, בדמיונות, בפנטזיות. כזו אני.
תמיד אהיה במקום אחר. תמיד ארצה משהו אחר, משהו שעוד אין לי. זה חלק בלתי נפרד מהאופי הקופצני שלי, אני אדם שמשתעמם מאד מהר, מאבדת עניין ואתגר בזמן קצר, וצריכה כל הזמן שינויים וחידושים. לכן תמיד קיימת ההרגשה שיש משהו שעוד לא עשיתי, לא הספקתי, וכל דקת ישיבה בבית (ויש הרבה כאלה מטבע הדברים והחיים היומיומיים) נראית לי כבזבוז זמן משווע.
עניין נוסף הוא, ההרגשה שטרם מימשתי עצמי בחיים.
אני קוראת בבלוגך (לא אפרט כאן את הדברים כדי לא לחשוף ללא רשותך) ומרגישה שברוב תחומי חייך הגעת למימוש, להגשמה. מבחינה מקצועית, מבחינת אהבה, מבחינת רמת חיים. את מרגישה כמעט שלמה עם עצמך בשלב זה בחייך. מימשת את רוב תוכניותיך.
אני עדיין מרגישה לכל אורך 30 שנות חיי שאני נמצאת רק בשלב התכנונים, שלב זמני כזה, עם עבודה זמנית. גם המשרות הקבועות שהיו לי בחיי כמנהלת פרויקטים בתחום התכנה, כמנהלת מוצר וגם זו שאני מחפשת ואמצא הפעם, הן היו ויהיו משרות זמניות. זמניות עד לדבר האמיתי.
Hell , רק בשנה שנתיים האחרונות אני יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות, מהו הדבר האמיתי ומהי הדרך לשם. אני גם יודעת שזה עשוי לקחת לי אפילו 10 שנים להגיע לזה ואני מוכנה לכך.
אבל מהיכרותי עם עצמי, אני משערת שגם לאחר שאממש את תכניותיי ואגיע לאותו הישג משמעותי מבחינתי, שוב אתחיל לדמיין, שוב אתחיל לפנטז, שוב אתחיל לחפש את החיים האחרים.
כן, קצת קשה לחיות ככה, בלתי מסופקים ולא רגועים. כולנו עסוקים ברדיפה מתמדת אחרי השלווה והשקט. לפעמים אנו משיגים אותם, ולפעמים הם בורחים לנו בין האצבעות. ובגלל שאף פעם לא נגיע להומיאוסטזיס, החיים, מבחינתי, תמיד יהיו במקום אחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
