זרִיחַתָה. החיים כמסע בין זריחה לשקיעה. בין צבעים צהובים מאירים לכתומים סגולים.
|
| 12/2002
ותודה לאינטואיציות שלי שהביאוני עד הלום.
טוב, אז כפי הנראה שלא סתם הייתי סקפטית. הרגשתי משהו, ועוד לא יכולתי לקרוא לזה במילים. חוץ מזה, אף פעם לא רוצים לפסול מראש, תמיד (לרוב) כדאי לתת לזה צ'אנס. יש שיטענו כמובן (אימא שלי), שלא נתתי לזה מספיק צ'אנס. במקרה הזה ההחלטה לא היתה עניין של היגיון, או שקילת אופציות לכאן או לכאן, אלא עניין של תחושה בלבד. והיא היתה מאד ברורה.
אני יודעת שרק בתקופה האחרונה התחלתי להקשיב לאינטואיציות שלי. למעשה, כשדיברו איתי בעבר על אינטואיציות, בהבנה שלי הבנתי על מה מדברים, אך לא הכרתי את התחושה. או שאולי פחדתי לסמוך על משהו שהוא פחות משיקול הגיוני וקר.
אמנם, אני אדם שמובל לרוב בחייו על ידי הרגשות שלו, אך יש מקומות בהם אני מעדיפה לא לסמוך על הרגש, ובמקום זה מעדיפה לחכות לעוד ועוד "הוכחות".
היום אני כבר יודעת לומר מהי אותה תחושת קרביים, ולהרשות לעצמי לפעול על פיה. אמנם לא מייד, אך גם זה יבוא עם הזמן.
אז מה היה לנו, בחור שחשדנו בו באובססיביות? בואו נאמר שאם הייתי מגדירה אותו כך, הייתי מחמיאה לו. תנסו, חסר עמוד שדרה, חסר חיים, או סתם חי בסרטים. למעשה סרט אחד גדול. הבחור פשוט מאוהב באהבה, זקוק נואשות למערכת יחסים, ולמעשה מת להתחתן. הבחור כבר היה שרוי עמוק במערכת יחסים כשהכרתי אותו. מערכת יחסים נטולת הגורם הנשי. וכשאני הגעתי, פשוט הייתי גורם שהתאים לו למשוואה. הוא חשב שיוכל להכניס אותי למערכת יחסים שהוא מנהל מזה זמן מה, ושפשוט אמשיך איתו משם.
חברותיי טענו שאם הייתי מתלהבת ממנו באותה מידה שהוא מתלהב ממני, זה כלל לא היה מפריע לי, ואפילו היה נחמד. אתם יודעים מה, יכול להיות שהן צודקות. On the other hand הבחור כבר זרק לי משפטים כמו: "בואי נתחתן", או "אני מסתכל בעיניים שלך ורואה את הילדים שלנו", give me a brake will you שאני אקיא עכשיו עוד פעם?
הבחור כבר התאים את חייו בהתאם לחיי בפגישה השנייה. כשהוא סיפר לי על תוכניותיו לחיות בארץ זרה, סיפרתי לו כי תוכניותיי לשנים הקרובות הן במקום אחר על פני הגלובוס. בשנייה, הבחור שלף, טוב אני יכול לסיים את התואר השני שלי ב..... גם במקום אליו את נוסעת. תגידו לי אתם, אם בחור כזה לא צריך לשלוח to get a life או לפחות לגדל עמוד שדרה?!
כבר ציינתי שאימי חושבת שהוא נורא רומנטי?
כשראיתי שאני צריכה לגרור עצמי להיפגש איתו בכוח, הבנתי את העניין. יש לציין שאחרי שסגרתי זאת, ירדה לי אבן מהלב. אלוהים, זה היה מעיק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
